Jeschurun · 1920-11-01 · Heft 11-12 (November 1920) · p. Seite 109

המרכז הממלמל. 109 2£ מצוינת סגולותיו הנצחיות, ע״י שומרים נאמנים שמלאו את תפקידם ככל האפשר בהתמכרות ובחרף נפש, אש־ יגעו ועמלו ויעשו שלא תשתכח תורה מישראל. ואף מחשבתם נתקיימה בידם. ככה ראינו, שבכל תוקף ומרירות השעבודים והגלות, נתקיימה אומתנו, ככשר, אחת בין שבעים זאבים, ע״י ההננה־ד,עצמית שסדרה וארגנה לה ע׳י החזקת המרכז הרוחני המצוין, שרק את מקומו שנה מתקופה לתקופה. בית המדרש, זה מרכז.התורה, היה כמגדל הפורח באויר, שאינו נטמא בטומאת ארץ העמים... ואם העם הנודד הנצחי, המורדף בלי חשך, לא עצר כח ליצור מולה יצירות דומות לאותן היצירות הנפלאית והנשגבות שיצר בשבתו במרכזו המדיני, או עפ״י חוק' ההתפתחות, גם עולות עליהן, הנה לכל הפחות, שזר הלאה את פתיל תרבותו במדד, שהספיקה לקיים את רוחו העתיק והלאומי קשור במקורו, מוכשר לחדש כנשר נעוריו, כשיבא בזמן מן הזמנים עוד הפעם בנגיעה ישרה עם מרכזו המשלש הראשון — כאותו הגבור שכאגדת היונים ... וההופעה הנפלאה הזאת נראתה ביתר עת במאה האחרונה בחיי עמנו. עפ״י סכות מדיניות נדחקי מיליונים מאחינו, רוב מנינו ובנינו של עם ישראל, בתוך "תחום־מושב" בארצות אירופא המזרחיות שתחת שרביט מלכות רוסיא, מקום שתיו בל כעין ״מועט־לאומי״ עסי י הגדרת המלים הללו בזמן האחרון... חיו שם יהודים אלפי אלפים בסביבה צרה ומחניקה, מוקפים גזירות מגזירות שונות, גדורים בסייגים ופקודות מלכותיות ובולשותיות (לא בולשכיות!) והכרחו לחיות חייהם המיוחדים — כחומט המתכנס וחי בתוך קשקשיותו — וממילא גם לטפח את תרבותם, להרבות את רכושם הרוחני המסורתי, ולגדל דורות אחדים של בנים למודי ה׳, שאפשר כי רק בדורו של חזקיהו היו כמותם, בחייהם הכלכליים היו אמנם אחינו יושבי רוסיא — פולין נמנתה אז ג״ב על נפות הארץ ההיא — צפופים ודחוקים, צפויים לכליה והתנונות הכחות הגופניים. אבל, כנראה, בא הכח הרוחני שגדל בבתי המדרשות והישיבות המרובים, והשפיע גם על כח ההתנגדות והקיום, על הכח החטרי של העם והגין עליו מפני הסכנה. על ידי זה, זכינו לראות גם את החזיון המוזר והנפלא בחיי עמנו, כי גם בדבר זה שונה הוא מכל עמי התבל. נוכהנו שמרכזו הרוחני של העם היהודי, הוא טלל נם את הנקודה הלאומית שלו, או לאידך גיסא, שהלאומיות העברית מונחת ביסודה ועקרה כלולה במרכזו הרוחני. ואם מתקיים האחרון, אז גם הראשון בטוח בקיוטו. כי בעינינו ראינו בארצות מערב אירופא, אשר בהן הוטב המצב הכלכלי של מאות אלפים מאחינו, אבל עפ יי סבות חצוניות — שיש לדבר עליהן ביחוד — בוטל המרכז, או המרכזים הרוחניים היהודיים, שם גם ההוש הלאומי בטל ועבר מביניהם, והטמיעה הלאומית נכרה בינותם, נם בהוגים היותי טובים וכשרים שביהדות המערבית — וההפך מזה היה בטורח א־רופא, ששם נתקיימו המרכזים והזרמים הרוחניים השונים והללו השפיעו השפעה מקפת ותדירר, גם על הוש הלאומיות היהודית, ויאפשרו