Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. Seite 100

100 פירוש המשנה. ס מימי ר״ג וראב״ע אודות דברי חכמי דורות הראשונים ומחוקותיהם. ואם נשים ןאת לפני עינינו, נבין ג״ב כי מס׳ זאת מורכבת מני יסודות מני דורות שונים, הר מקבלי ההלכות, דור המעידים עליהן, ודור המסדרים. וכן הדבר כבר במשניות הראשונות מפרק ראשון. שמאי והלל "אבות העולם" (עי׳ משנה די) נחלקו בשלשה דברים, ובימי ר״ג העידו המעירים על המחלוקת המשולשת ההיא (עי׳ בריש התוספתא) ומסדרי המשנה נתנו לעדות זו מקום בראש המסכת. ועתה נפקחה נא עינינו ונראה איך שנו התנאים, אשר העידו על המחלוקת המשולשת הנ״ל לפני חכמי הב״ד בכרם ביבנה, בלשונם, בהקדימם שתי פעמים שמאי להלל, רק בהלכה הג׳ אודות המים השאובים עשו להיפך להקדים את הלל, ננד הסדר ונגד חקי המליצה להשוות את הדברים הנאמרים כסדר זה אחר זה; וממילא יקשה למה עשו זאת לשנות את דבריהם? והנה לא נעלם ממני בי בבר הרגיש בעל התוס׳ יר ט בזה והביא לדוגמא דברי המשנה בפי נ׳ משנה ט׳ דסובה 'ובס׳ ד׳ משנה ה׳ דגיטין; אך במחכ״ת אין הנדון דומה לראי׳ כלל, חדא דשאני שמאי והלל מבית שמאי ובית הלל, וחוץ מזה במשניות הנ״ל אופן המליצה, בבא ב״ש להוסיף על בית הלל או להתוכח עמם מכריה מעצמו להקדים ב״ה. אך במשנתנו איזה הכרח הי׳ לעשות כזאת? אם לפי שהלל הוא בהלכה זו המחמיר? הלא גם במשנה א׳ הוא המחמיר, ואעפ״כ שמאי קדמו; ומי יאמר לנו למד, לא היו המעידים על הג׳ המחלוקות יכולים לומר גם במשנה ג׳ שמאי אומר תשעה קבין מים שאובים פוסלים את המקור,, והלל אומר מלא הין? אך התשובה (מפי מסדרי המשנה) בצדה: החכמים אשר העידו על הג׳ המחלוקות במשניותינו מסרו כל אחת כפי השמועה ובאותו לשון עצמו ששמעוה מפי הקודמים להם, יען כי "חייב אדם לומר בלשון רבו" ולא לסור מלשונו אף כי הוא נגד הסדר וחקי המליצה בהאסף הלבית שונות לאגודה אחת, ולכן לא הפכו את סדר השמות בהמהלוקת השלישית. את זאת מצאתי והבאתי תודה לאל רעות אשר הנחני בדרך זה הנראה לי דרך הפשטות הגמורה והאמתית במאמר זה; אחלי יכירו וידעו מורינו חברינו בי באופן זה תסור כל קושי׳ וכל זרות בס״ד!