Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. Seite 96

צו החסידות ותקופותיה 6י> המיחדים יהודים. העיקר אצלו הוא המון העש הפשוט שאין בכחו הרוחני לכוין מנות ולתקן תקינים. אל יתעצב חלילה ויחשב שתעבה היא חפלתו, רק ישמה נס הוא וידע "בי מווג הרוחני היא הדבור בתורה ותפלה כשהוא באיר חי, כשמחת ותענוג אז הוא מוליד". ועבודתו היא "לעשות יחוד גם בספודי דברים עם חברו ולהסיר העצבות". וע״י זה יגיע אל מדרגה יותי גבוהה וידע לתקן את נשמתו הוא בדרך "איזה נבור הכובש את יצרו, מדותיו וחמדתו לעבודת אלקיס", כענין "סור מרע ועשה מוב,-פירוש, שיעשה מרע טוב". ולשפה הנובעת ממוסר זה נותן הוא דעות והגיונית שונים: "ע״י אכילה ושודד, ועסק במו״ט נוחה הנשמה מהתלהבותה ומתחזקת לשוב לדבקות יותר עליון׳ "יש בחינה שאחר עלותו למעלה חוזר ויורד כדי להעלות מדרגות התחתונות, ובכל ירידה צריך אזהרה איך לחזר ולעלות שלא ישאר ח״ו למטה" "בתוך שקר יש אמת", "בל נברא הוא מוגבל וגם ראיתו היא מוגבלת" "האיך אפשר שטי שיש לו סוף יוכל לראות את הא״ם" "אם רוצים ליפרע העונש מטי שהוא ראוי לעונש, אז נוטלים מטנו מדת הבטחון" "אין אימר ואין דברים שם למעלה רק עולם המחשבה". בין הדעות ותורת המוסר נמצאים ג״ב כאלו שניאות מ־וחדות בעד מודה הדרך לעם ומנהיגו. גם אצל המנהיג ישנם עוד דברים שצריך אליהם הוא בתור מנהיג היא "להעלות אנשי עשיה אל המחשבה". אלד, הם, תורות, מוסר, עבודת אלקים ורגש האדם, שיצר איש אהד, איש־ שהקהיל סביבותיו חלק גדול מעש העברי בעיותיו שיצר. לבקר את התורות האל אך למותר הוא, כי ברות ועומדות הן, נובעות וחודרות אל לבות כל שימעיהן. ד,אנדה החסידית כתרתהו בזר הכבוד. "שאחיה השלוני, שקבל ממשה רבנו ע״ה והיה מיוצאי־מצרים ואח״כ מבית דעו של דוד המלך ע״ה, רבו של אליהו הנביא, היה רבו של רבנו הבעש״ט", ומצד שני עורר התנגדות גדולה מצד הרבנים שראו בזד, בטול תורה במעשיה ורוחה, ובמקצת דעותיו של שבתאי־צבי משיח השקר 7). כך היה מראה פניו של יחיד שנעשה למחוקק וראש לתנועה שתעודתה היתה להרים את החברה ולעשותה לגוף שלם בעל־יהרמוניה כאדם עליון היחיד. בשנת תק״ך שבק רבי ישראל בן אליעזר בעל־שם־טוב, חיים לכל חי. השאיר אחריו קהל רב מאמינים בו ובשטתו, עם תלמידים היודעים להמשיך את דעותיו ולהפיצם בעצם עת ההתנגדות הבוערת מבל צד ופנה. ז) עם המשכילים איננו *ריבים להתחשב כל עיקי בדבר זה כי בל התנגדותם באה רק מזה שהתנגדו ושנאו את בל דבר עבדי ומה גם טתצף! בדתיות.