Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. Seite 95

צד. החסידות ותקופותיה 95 בבל יום את העם עוסק בחיי שעה בלי שום שאיפות רוחניות לפעמים אנחה מתפרצת מלבו ושומע: אוי, מה יהיה עם עבודת השם! הוא אינו יכול להסכים לשטת םגופים ועינוים. ואומר הוא ש״צריכים לקשר את הגשמי ברוחני", "שגם בשוק שעוסקים בעסקי עוד,"ז מ״מ דבורו עם אחד ע״י יחודים", ונם אותה הקבלה שלוקח הוא אל בנין שמתו משנה הוא את בחינות הקבלה בספירות ואורות4) ולתתן למדרגות ודרכי עבודת השם לבני־אדם. לפעמים הוא חולק על עיקרים חשובים בקבלה. כן למשל, אחד היסודות היותר השובים בשמת המסתורין הוא הוא ה״צמצום". בעיני הבעש״ט הפיוטי, איש־הטבע לא הוטב שאלקים רק ממעל לנו וא״כ אין אלקות ח״ו בעולם שאנחנו נמצאים, וע״כ אומר הוא "שהכל למעלה ולמטה אחדות אחד", ובכלל בבל הטבע, בכל הקוסמוס מתפשטת האלקוח. ובין חומר שטתו שהיא באמת תורת חיים, נמצא ג״כ מה בשאלות הבריאה הכלליות המראים על רנש האלקות שמלא את נפשו של מחוקק השטה הלזו. "בעשרה מאמרות נברא העולם, פירוש ע״י המאמרות עצמם נתהוה הכל... ונכנס המאמר ההוא בחיות פנימית". "עולם הרבור, שזאת המדרגה מחיה את כל העולמות, כמ״ש בדבר ד׳ שמים נעשו", "והדיבור של הקדוש ב״ה תמיד מחיה את כל העולמות" ועובר הוא מזה אל יחס האלקות לאדם ומעשיו "ואפילו בשעה שחוטא אדם, בכחו ית׳ הוא עושה זאת, בי בלי הכח הזה אי אפשר לו לעשות מאומה". "השכינה כוללת יל הנבראים, הרעים והטובים", "הרע הוא כסא לטוב" "וגם לרע יש אז עליה". וע״ב לאדם שנברא לתקן את נשמתו "צריך לשבור את לבבו" "הגוף הוא כלי חרס ושבירתו היא טהרתד, ובשנם שהאמצעים עצמם הם כבר המטרה בעבודת השם הלבביית, יש עוד לקלע אל מטרה מה "לקשר ולהניע אל איזה חפץ אם מקיים האדם את תעודותיו, תעודות חייו, והן לקשר מעשה המצוה שעושה, שנקראת מצוד, תתאר. ליחדא אל מצוד, עילעה, שהיא המחשבה וכונה של המצוד,". וזאת יזכור עוד בשעת עבודה שבלב, זו תפלה, שהנה העבודה העיקרית, כי "אין שום מסך מבדיל בינו ובין אלקיו בשעת תורה ותפלה" "שיודע שזה הסר בשכינה ומתפלל בעד השכינה אליו יתברך". וכדי שידע איך ומה לתקן בשרש נשמתו מגלה לו הבעש״ט "שבאותו הפרק וענין שהוא עוסק ימצא את שייכות נשמתו המרומזר, בענין ההוא וידע מזה לתקן את נשמתו הוא"5) ולא כך במעשה או בדיבור, אלא גם במחשבה ידע לבדן ולתקן, כי "לפי מחשבתו של אדם רק יש עולמות ממנו" "ומדת המלכות היא בידנו ומצדנו דהיינו אם אנו מכירים את נחלתו ומלכותו, ואז הוא נשלם בפרת מלכותו",6) אבל זאת היא עבודה בעד בני־עליה 4) ידובר מזה בפרופרוט להלך בפרק* החב״ד. 5) כדאי הוא להזכיר אחד הידוע בשמותיו הכי מודרניות בהורות הרגש והאמנות, ניהו המשורר ומכקר האנגלי אואילד האומר: לא את היי האמן מראה האמנות רק את נפש המסתכל בה. 6) מבלי משיסינחשב בשפתו הידועה של קנא כהכרת כל נמצא רק על ידי הכרת מחשבתנו אנו.