Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. Seite 94

94 החסידות ותקופותיה. צד האגדה החסידותית נפלאות מאיש אהד ורבי אדם בעל שם טוב היה שמו ובשמת הניה את כתביו ביד בנו שלא היה ראוי ללמוד בהם בעצמו מבלי עזרת זולתו, וצווז עליו שילך לעיר אוקופ ויבקש שם אהד מי ששמו ישראל בן אליעזר. ההוא עושה כן, ואחרי נסיעות מוזרים נודע לו שזה ה״עוזר" ניהו ישראל בן אליעזר המבוקש. בהתבודדות ישבו אתרי זה שניהם מחוץ לעיר ועסקו ברזין דאוריתא. פעסבקש רעהו את ישראל שיוריד את שר התורה שלא בעתו. בסבה זו נגזרה על שניהם גזירת מיתה עוד אותו הלילה, אבל הבעש״ט דלא ספק פומיה מגירסא נשאר בחיים כי לא שלט בו מלאך המות ורק רעהו נעדר. עד כאן מספרת האגדה מהתחלת הריב״ש לעסוק בסירות עליונים והוא אז כבן ארבע עשרה שנה. וכמו שדאגה האגדה לאישיותו של מחוקקה, גם ההשגחה תחנבהו להיות מנהיג וראש בעתיד. ע״י רב פרנסותיו ונדודיו הרבים הכיר יותר את עמו, את המון העס וככה נולדה והתפתהה בלבבו מלבד לאינדיבידאליות שלו, אהבה לחברה, אהבה להמון העם התמים כ״ב ומתאים ברוחו לנסש סיוטית כזו של הבעש״ט. ואת צביון נפשו האינדיבידואליי נכיר מסדר חייו קודם "שנתגלה". "כשהיה דר בכפר התפרנס מחפירת חמר, שהביאה אשתו העירה... והוא בעצמו■ הלך בין ההרים והתבידד שטה" ואח״ז כשהיה חוכר בית־מרזח כפרי "היה מביא אל אשתו את היי״ש ובעצמו־ לקח לו פת להם אהת והלך להתבודד במערה שמעבר לנהר הנקרא פרוט". וגם פדז יודעת האגדה מנפלאות שקרו אותו שם. ולסמן הוא הספור שהסתכל הבעש״נג בצפרדע אחת וגלה בה נשמה שנתגלגלה ותקן אותה, שהנה ההשתתפות הי־אשונה שלו בקבלה. התבודדותו בטבע השפיעה עליו ביותר אחר כשנהיה למנהיג. מעידים על זה הנגעים, נגוני החסידים שמקום חשוב להם בתולדות הנפש החסידית. הננוניס האלה שתחלתס ע״י הבעש״ט, הם עלי־פי רוב מנגוני וזמרות הולחיים הנוגים ומעוררים■ געגועיינפש. ובתור מנהיג רואים אנו את הגאונות (Genie) שלו, המדרגה היותו"* גבוהה באינדיבידואליות, המעמידתו מעלה מעלה מהחברה שבה הוא חי, למרות שיורד הוא אליה בהשפעתו התקופה. וכותב הבעש״ט במכתב אל גיסו רבי גרשון "שבשעה שתתפרסם שטתו בעולם ויפוצו מעיינותיו חוצה יהיה זמן הגאולה". ובצדק נכנה את דעותיו בשם טעינות כי לא היתד! זאת שטה מסוימת רק טעינות שמהם שאב והלך את החמר אל בנין שטחו. והמעיינות האלו נבעו מלבא ומוחא יחד.*) מצד אחד, הטבע, שלמד'ממנו הבעש״ט בעת התבודדותו ,.שאפילו התולעת עובדת את השם כפי כחה, שהשפיע לה יתברך", מצד אחר השפיעה עליו הקבלה, בפרט העיונית. הלא צריך היה לאיזה מסתורין וזה מצא ככר מובן לעצמו בקבלה.2 3) אבל הבעש״ט הפיוטי עם רוחו העממי אינו מתנגד לכעש״ט בעל־הקכלה. הוא חוללן על דרכי העבודה של מ* שקדמהו, אבטירוטט הקבלה, הר״י לוריה. הבעש״ט שרואה 2) על פי תורת הקבלה לבא ומוחא חד הוא. הזהר. 3) לחנם מתרעם על החסידות מר שלמה ריפמן, השלח כ״א! על שהחסידות שאבת מספרות ישראל שקדמתה. הלא העיקר הן הרוח והגורה, ושתיהן הלא נהוספו עיי החסידות.