Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. Seite 84

84 עזרה בצרה. סד יותר משש מאות ערים ועירות סבלו ענויי הפוגרומים. קרוב למאה וחמשים אלף מבני ישראל! זקנים ונערים, אנשים ונשים,. נהרגו במיתות משונות ואכזריות על לא חמס בכפם, רק בשביל שמודים הם באלקי ישראל והם נמנים על עם ישראל. עשרות אלפים נשים ונערות מישראל נאנסו ונחלל כבודן. קרוב למאתים אלף מישראל נפצעו והוכו מטת נאמנות ושוכבים על ערש דוי באץ רופא ומזור. עשרות אלפים מאחינו בשרנו נשתגעו למראה עיניהם ותועים ביערים ובשדות. קהלות שלמות נחרבו חרבן גמור ורבות למחצה ולשליש ולרביע. ומאות אלפים מבני עמנו יושבים ובוכים בין משואות וחורבות, נועים מרעב וקרה, באין להם כתנת לכסית מערומיהם למען יוכלו לצאת לבקש להם אוכל כל שהוא. ארבע מאות אלף יתומים ויתומות עטופים ברעב וסובלים מחסור נורא השם קץ לחייהם ושת קציר למו באביב ימיהם באץ עוזר ותומך. אין יום שאין קללתו מרובה משל חבירו. ברוסיא מקפחת צרת הבולשביות חית מליונים מאחינו, כן בחמריות וכן ברוחניות (עפ״י הרצאת הציר מרוסיא באספה הנזכרת, אין לרבע מליון ילדים מישראל ברוסיא שום חנוך אחר מאשר החניך הבולשבי...) באוקראינא מתהלכים 150,000 ילדים בטל, באפס בתי ספר, באפם ספרים, באפם מורים ומיראת הפוגרומים ... בליטא גדלים אלפים מילדי בני ישראל בלי כל חנוך. בעיר סלוניקי המרובה באוכלסי ישראל הולכים שנים עשר אלף ילדים מישראל בשל באפס בתי ספר שנשרפו אשתקד. בפולין הלא נתקיימו דברי המקונן: מחוץ תשכל חרב ובבית כמות. ובשאר הארצות המצב ג״ב לא מרנין לב. חרבנות חמריים והרבנות רוחניים הולכים ומתרבים בני, בשעה שאירופה כלה מעיפלת עדיין בדם ואש ותמרות עשן. מובן מעצמו, שע״י שנתדלדלו. מקורות הפרנסה, שנחרבו מעיני הקיום, שהחיים נעשו כל כך אי־־בטוחים, שהצרות עלו למעלה ראש תקף את כל שדרות בני עמנו המזרחיים צער ודאגה עד דכדוכה של נפש, וגבר בהם השממון והיאוש. מבטי עיניהם המפיקים אימה וחרדה, תועים לכל הרוחות, אנחותיהם ממלאות חללו של עולם (לדאבוננו אין הן נשמעות בכל תקפן עי׳ז שחלל העולם מעובה מאבק ענן השריפה וכל הרוחות הרעות המנשבות ומתרגשות בעולם) וידיהם פרושות לעירה, עזרת אחים לאמונה, לדעה וללידה. — ואנחנו אלה מישראל, יושבי המערב, האחים המאושרים, היושבים עריץ ספונים בבתים (אם נם לא תמיד מרווחים כלפני המלחמה), מלובשים מלבושי הוד (אם גם לא במרה של ימי השלום), האוכלים ושותים (אם נם לא ברבורים אבוסים ... רק במדה ובמשורה ...), אנו שמוראה של מלכות מבטחת עדיין את חיינו, רכושנו ויגיע כפינו, ומאפשרת לנו לחיות חיים אנושיים, מה אנחנו עושים בעת צרה ליעקב זאת? כאב עמוק יתקפנו,£ ובושה וכלמה תכסנה פנינו, בעברנו בשוקים וברחובות בבואנו לבתי אחינו, בהכנסנו אל התאיטרונים ובתי הזמרה, בלכתנו אל האספות*