Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. Seite 85

פה זרה יצרה 85 השונית, בבקינו את בתי הכנסיות ובת* המדרשות, י בקיאנו את העתונים ובראותנו במה רבים מהם מפרנסים את קוראיהם, ומה הם משמיעים באזניהם. בשוקים וברחובות פ־גשים אנו עדיין את מיודענו הישן ה.לוקסוס׳ המתרברב והנוצץ בכל הגונים והצבעים, בנדי המשי ומחרוזות האבנים מוכית ומרגליות. בבתי אחינו אנו מוצאים — בלי עין־הרע — שובע ושפע, פנוק ורכרוך, לא יהשר המזג. אבל מצות הנביא: הלא פרם לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, או דברי החכם התלמודי: ויהיו עניים בני ביתך, הם שם דברים שנתנו להכתב אבל לא לקיימם ... בתיאטרונים נמצא בין המבקרים לפחות המשים אחוזים למאה מאחינו ואחיותנו, שבלעדי זה חייהם אינם חיים ... באספות השונות שומעים אנחנו הרצאות ווכוחים על דברים ושאלות משעממות וטפלות, מלחמת דעות לשם נטיות מפלגותיות, רק לא על החיים הממשיים ותביעות השעה ... ברוב בתי הכנסיות ובתי המדרשות שומעים אנו דרשות על אודות "המוסר העולמי", על •אמונות ודעות" וכיוצא באלה, עפ״י הצורה הידועה מאז לפני מאה שנה כשהנהיגו חוקת הגויים זאת — עפ״י צביונה — גם בבתי מקדש מעט שלנו... דרשות המסילות חבלי שנה ותנומה על עפעפי המבקרים הנכנד״ם... ובפתחנו את מיבית העתונים למיניהם ולמפלגותיהם מה אנחנו מוצאים? מאמרים ונאומים עפ״י שבלונה ידועה עוד מלפני חמש עשרות שדם. מאמרים שאין בכחם לעורר את הקוראים לעבודה ולמעשה חיובית על פי דרישות הזמן והמצב מחוץ לגבולות ארץ המולדת . .. כנגד זה מאמרים שיש בהם הרבה כדי להגביר מחלוקת בישראל ולגרום פירוד הלבבות והדעות; או, ידיעות צנומות ושדופות ע״ד חנוך בית כנסת מפואר, חנינת יובלו של יועץ־סתר או של עסקן ידוע ודרך אגכ גם ידיעות קלושות ממצבם הרע של אחינו בארצות האנטישמיות, הכל כמשכבר הימים, כשחשבו — אם גם אז רק בטעות — שדגל כתקונו. ורק פה ושם נם קול קורא לעזרה, למתנדבים בעם... וכשאנחנו רואים ושומעים את כל זאת, בה בשעה, שהחלק היותר גדול והיותר חשוב מעמנו מתבוסס בדם הרוגיו, צועק מעצמת מכאוביו, ומליונים מבני עמנו נמצאים בסכנה נוראה; בה בשעה, שהצרות הולכות ומתרבות באופן מבהיל ומחריד. בה בשעה שפזורנו בין הגויים הולך ונדל ומשלחת ארבעת המלאכים הרעים: אויב, דבר, חרב ורעב מרבים החללים בבני עמנו, אנו עומדים משתאים ומשתוממים על המחזה במערב אירופה ועל התיחסות רוב אחינו לשארם ובשרם, לאחינו בית ישראל הנתונים בציה שלא היתד, כמותר, מזמן חורבן הבית... אז אנחה גדולה וכבדה מתפרצת מלבנו הכואב והשותת דם, ועל שפתוחנו הרועדות מרחפות השאלות: האמנם, ככה ירדנו פלאים? וערבות ישראל היכן היא? הצדקו אלה שקנאונו בלא עם? אלה האומרים: שאנחנו בני ישראל גרי מערב אירופה נתאבץ בנו לבנו מרוב טובה, ומסתפקים אנו בנדבות של פרוטות בלי השתתפות אחותית, בשעה הדורשת קרבנות רבים וגדולים, קרבנות שרק הלב היהודי החם, הלב היהודי ד,אמתי, יכול הוא להביאם. בשעה שצריכים אנו לצמצם כל מחשבותינו ולכון את