Jeschurun · 1920-09-01 · Heft 9-10 (September 1920) · p. [Seite]

שנה ראשונה. אלול תר״ם—תשרי תרפ״א חוברת ה. ש. ג. עזר־ה בצרה. מעשי ידי מובעים בים ואתם אומרים שירה? (סנהדרין; ל״ט:) הכל מורים, שאין בעמנו עם מלומד בדאגות. דאגות חמריות ודאגות רוחניות. מאז לכתנו בגולה נשתט חייט מחיי כל אומה ולשון. צרות רבות ורעות אורבות לנו על כל מדרך כף רגל. מלחמת הקיום שלט במעט שאינה יודעת הפסק. כל היסטוריתנו אינה אלא שלשלת ארוכה של טבעות־מחנק, אינה אלא שיר של פגעים, שפגעו בנו אויביט בנפש בכל דור ודור. אבל אם נשליך מבט הידר ובוחן על דברי ימינו באלפים השנים האחרוטת, נוכח, כי לא היו עוד ימים כה רעים לישראל כיטים האלה. כל הגזירות, הגירושים הטלטולים, השמדות, וכל המעשים "טובים" שגמלנו שכנינו, בעלי ה״אהבה" הנוצרית, במשך הדורות, כאין וכאפם הם, מול זה שבני הדור הזה גומלים עתה לאחיט במזרח אירופה, במקומות שרוב מנין ורוב בנין של בני עמט חי כעת. אין כאן המקום ונם אין בדעתי להכנס בפרטי פרטים ע״ד המעשים האיומים, הפרעות, ההרינות, השחיטות — פשוטן כמשמען — והעטיים שלא נשמע דוגמתם בעולם, שעושים עמי הארצות הפראים והאכזריים בקהלות עטנו. מובטחני שכל קורא כבר קראם טלם או רק מקצתם בעתונים היהודיים, ובפרוטרוט נשמעו בההרצאות שנשאו ב״אספת הסיוע" שד,יתד, בימים האחרונים בקרלסבד. אין כל גוזמא בדבר אם נאמר, כי בקראט וכשמעט את השמועות המפורטות ע״ד המקרים באוקראינא, הונגריא ופולניה, קפא דמנו בעורקינו, התפלץ לבנו בקרבט ולא קמה בט עוד רוח.