Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · p. Seite 80

SO הקידה ב ע נ י ן מים של אצל "כול, עלמא" אשד לפניהם דרש הדרשה. ואפשר לשער דבמו מולייר כן מלת הגריפין מלה זרה היא אשר העתקתה בעברית היא לא לנו. ובאמת מצעו ביונית לשון agrypnos אשר תרנדמה בלע•: schlaflos והיא היא .לא לנו". אכל השערה הזאת רחוקה היא ואין אנו צריכין לה לנוף הדבר. ובדי לבאר דברי הרי-ף צריכין אנו לומר לע״ד שהוא סובר דנרופים כאן במו בפסוק נחל קישון נרפם היינו שטופים במהירות ובהפזון חיכף לאחר שאיבתם בלי הפסקה ולינה. והנה הרי״ף לא גרס בגמרא "במולייר", אמנם לגירסא דילן נוכל ללמוד ע*י סמך דברי הרי״ף טעם נכון לחובת מים שלנו דחששו חכמים שתקה אשה בהחפזה מים מן המולייר או משאר כלי חימום כמו שהיא רגילה בשאר ימות השנה ומשום זה אסרו המים אם לא לני והתקררו ולכן התקינו שאין לשין אלא במים אשר הם מוכנים מערב לציוץ המצות וגם כדי לחבב ולהדר את המצוה ולהוציא בתיקון זה את אפייה ממעשה חול לכבוד מלאכת קודש. רזינרנבורג אייר ד,ר״פ. ד״ד שמעון עפפענשפדין. ביאורי מקרא עפ״י השואה עם לשון ערבית. (הטשך) והיו שתותיה מדוכאים כל עשי שכר אגמי נפש (ישעיה י״ט י,): הפסוק הזה אמנם קשה להולמו ולא נפריז על המדד, באמתו כי כל הביאורים הנאמרים עליו, גם מקדמונינו, במח״ב אינם טתישבים על הלב, וע״ב בחרתי לי דרך אחרת בפתרונו. ובתחלה אומר כי מלת שבר פה אין לה מובן פעולת שבר, בי אין מסגנון הלשון לאמר על מ־ שעיבד בשביל שילום שכר כ־ הוא עושה שכר. והנה לפי הנראה הנביא "יל כי כל ענפי הפרנסה אשד היו להמצריים אינם נותנים להם עוד די מחיתם וע״ב בל העם כלו שרוי באבל וצער, ואחרי אשר מנה כל המלאכות השונות אשר ע״י מצאו עד היום די סיפוקם ועתה נבצרו מהם, כולל דבריו ואומר: כל השתות, כל יסודות פרנסתם :דכאו והם במעמד שפל עד מאוד. ומלת שכר יש לסתרה עפ״י דמיון עם רעותה הערבית ש קר — בנקודה על הכ״ף — וענינה: אכף על איש לעשות מלאכה שאינה הגונה ושנואה לו, ומפני אשר כל מעינות הפרנסה אשר היו להם עד הנה נסתמו ע״ב הוכרחו המצריים לבקש להם מלאכות אשר הן מאוסות להם, וע״ז תאבל עליהם נפשם. ומלת אגמי יש לה מובן אבל ומורת רוח כמו עגמה נפשי באיוב ל׳ כ״ה, וא׳ וע׳ מתחלפות ובערבית עגם — בנקודה על העי״ן — כמו עגם בעברית. ולפי״ז כונת הפסוק: כל שתות ויסודות