Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · p. Seite 79

עט ה קירה בעני ן מים שלנו. 79 ד״ר שאול כ״ץ. חקירה בענין מים שלנו. דין מים שלנו נתבאר בטור וש״ע א״ח סי׳ תנ״ה ומשם נוכל להוציא בכל פרטיה ודקדוקיה את הלכה דשקלי וטרי ביה רברבי אשר מפיהם אנו חיים. וטעמו ונימוקו של דבר מחלוקת היא בין בעלי תריס־ן כי דברי התלמוד עניים הם במקום הזד. ואין בהם זכר ליסוד אשר ממנו יצא עצמו של דין. ומקורו בפסחים דף מ״ב עמוד א׳: אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו ורש״י פי׳ מפני שבימות הנשמים המעיינות רותחין כדברי רבי נתן בברייתא שם דף צ״ד עמוד ב׳ ולפי׳ הר״ר אליעזר ממיץ מובא ברא״ש ובטור לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ כדברי רבי שם ולר״ן טעם איסורן מפני שמתחממין בשעת שאיבתן ע״י תנועתן. ומסודרת שלשה דעות הללו מוכח שאין קבלה בידם מאיזה טעם אסרו חכמים מים שלא לנו אלא שכל אחד מביא סברתו הנראה לו נכונה. אמנם אין להאריך שכל אחת מסברות אלו קשה מאוד מכמה טעמים וגם אין שום רמז בגמרא שהלכה הזאת יש לה התקשרות כלל בחכמת הטבע התלמודית אשר בה נדברו והתנגדו באגדתא. ובאמת לא בלבד הרי־ף אלא אחריו גם הרמב״ם אשר הוא רגיל על הרוב להסביר את ההלכות לא דרש פה שום טעמא דרינא אלא מביא בהלכות חמץ ומצה פ׳ ה׳ ה׳ י*א רק את הפסק. ועל דרך כזה נוכל להשתמש בלשון שאמר ר׳ ישמעאל בן אלישע שבת דף י״ב עמוד ב׳ .כמה גדולים דברי חכמים'שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר" היינו לפי׳ הגר״א דלא הוסיפו במשנה כבברייתא הטעם דשמא יטה. אמנם מאחר שהמפרשים כבר נלאו לגלות את הסתום נתנה לנו רשות לדרוש ולחקור בדבר כדי לירד לעומק טעם הגזרה ולחדש סברא נכונה ורצויה לדין נפלא של מים שלנו. כי מקום הניחו אבות לבנים להתגדר בו. הנה גרסינן תו בגמרא: דרשה רב מתנה בפפוניא וכי׳ דרש רבא אשה לא תלוש בחמה ולא בחטי המה ולא במים הגרופין מן המולייר... ומתוך דברי רבא נראה לעינים שאגרת רבי "ביום מעיינות צוננין ובו׳" ובן אגרת ר׳ נתן "בימות הגשמים כל העולם כולו צינן ובו"׳ אי אפשר להיות הוראתן כנ-אין מבחוץ ושאין לאגדות אלו שייכות כלל להלכה; דרבא אומר כאן בפירוש דבימי חג פסח כח השמש מחמם את העולם ואת המים. ועתה נעיין במימרא דרבא מד, שאומר "ולא במים הנרופין מן המולייר". הנה ממשנה שבח דף מ״א א׳ למדנו דמוליאר הגרוף הוא כלי שנרוף מן הגחלים אבל כאן מלת גרופין מוסכת על המים. וכן בשופטים ה׳ כ״א נחל קישון גרפם הפסוק מיירי בחפצים אשד שטפם כח המים. לכן צריך עיון איזה הוראה יש כאן ללשון גרופין. והרי־׳ף כתב .ולא במים הגרופים פירוש מים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו" ויוצא לנו מזה שהרי״ף ואחריו הרמב״ם הבין .הגרופים" בהוראת לא לנו. ונוכל לומר לפי זה דרבא משום מעשה דפפוניא לא רצה להשתמש בלשון לא לנו דהש לסיכול הבנה