Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 7 (1920)
- Issue
- Heft 7-8 (Juli 1920)
- Date
- 1920-07-01
- Page
- Seite 76 (sequence 14)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 68% known words query
- IRI
…/2292929-2292996--04440-2297722- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
76 ה י ד ו ש י פ והערות. עי דוד צבי האפפמאנן. חידושים והערות. (המשך) י*נ. שאלה. איתא בחולין ה׳ ע״א המורה ע״ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה, וזה תמוה הרי מחלל שבת בפרהסיא ככופר ככל התורה כולה אע״ג דכופר בע״ז. תשובה. מצעו כמה פעמים שחדל עקמו לשונם כדי שלא להוציא דבר קללה או דבר רע מפיהם ונקרא לשון זה לשון סני נהור, דרך משל: שונאיהן של ישראל (תחת: ישראל), תיובתא כלפי מנאוה דרבא, וכדומה: אמנם מצינו שהקפידו במקום אחד לומר לישנא מעליא אף שבמקום אחר לא הקפידו, בגיטץ מ״ז ע״א איתא: משום קדושת השם (והקפידו שלא לומר חילול השם ח״ו) ואף שבמקומות אין מספר לא הקפידו על כך, וכן בב״ק קי״ג ע״ב איתא בכ״י הגירסא ר׳ פנהם בן יאיר אומר במקום שיש קידוש השם אפילו אבדתו אכורה, לישנא סעליא, ובכל ספרי הדפוס גרסינן: במקום שיש חילול השם, ועל דרך זה צריך לפרש ג״כ מאמרנו דחמורה ע״ז ובו׳ דחדל אמרו כאן לישנא מעליא ורצונם לימי: חמורה ע״ז דכל המודה בה ככופר בבל התורה כולה. והנה בספרי במדבר פיסק» ק־״א א־תא: מגיד הכתוב שכל המודה בע״ז כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו הנביאים ובמה שנצטוו אבות, ובל הכופר בע ז מודה בכל התורה כולה. וכן בשבועות כ״ט ע״א. מביא בדקדוקי סופרים בשם כ״י פאריס הגירסא: הכופר בה כאלו מודה בכל התורה בולה וכל המודה בה באלו כופר בכל התירה בולה. וצ״ל במקומות אלו דחדא דוקא וחדא לאו דוקא. — שוב ראיתי בד*ם לחולין ה׳ ע״א שכתב בעל ד״ס בהערה ה׳ ודל: בכ׳יי ה׳ ור׳ א׳ שכל הפודה בה ככופר בכל התורה כולה ולשון יפה הוא וכן העתיק רש־׳י בעירובין ס״ט ע״ב ונוסח הדפוס לישנא מעליא קא נקיט עכ׳יל, י״ד. שאלה. במנחות דף מ׳ ע״א תום׳ ד״ה סדין כתבו: אי נמי לאשמעינן קשר דלעיל לא ידעינן אלא מדאישתרי כלאים בציצית עכ״ל האיך נפרש זה? תשובה. כבר נתהבטו בדברי תום׳ אלו הברכת הזבח והצאן קדשים, ודבריהם במעט עולים בקנה אהד דהאי אי נמי בא לתה!‘ הקושיא הראשונה דגם רש״י מודה דיש כלאים דשרו בציצית לב״ש ודרשינן סמוכין. אמנם דוהק גדול להכניס דבריהם בדברי התום, ועוד דאחי׳ב כתבו התום׳ מיהו גם אד,אי תנא דנזיר פי׳ ר״ת ובו׳ וכוונתם לדחות תיתצא דלעיל "וי״ל דאיכא הד תנא בנזיר ובו׳", ולמה המתינו התום׳ לדהות האי ת־רוצא אחר שכתבו תירוץ שני ודחו גם אותו, ולמה לא כתבו דחייתם מיד אהד תירוץ ראשון. אשר על בן נ׳יל דהאי אי נמי אינו