Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · p. Seite 77

עז חידושים והערות. 77 תירוץ שני על קושיא הראשונה אלא קאי אדסט־ך ליה שכתבו התום׳: ועיקר מצות תכלת לא יהא אלא בצמר, וצריך להגיה הגהה קטנה שתחת "לאשמעינן" צריך לומר: "לא שמעינן" בשתי תיבות והכי פירושו אי נמי כלומר עוד יש אפשרות לקיים שניהם מצות ציצית בלא איסור כלאים ואפילו בצמר ופשתים/ דהא לא שמעינן קשר, דלעיל לא ידעינן דצריך לעשות קשר אלא מדאישהדי כלאים בציצית, וא״כ לב״ש דלא שרו כלאים בציצית לא שמעינן קשר, וא״כ אפילו בצמר ופשתים אפשר לקיים מצית ציצית בלא איסור כלאים כיון דאין צריך לעשות קשר, ואח״ב כתבו התום׳ ומיהו לא יתכן וכו׳ דלפי מה שפירשו למעלה ל״ט ע״א ד״ה קשר דמגדיל ילפינן דצריך לעשות קשר, וא״כ ע״כ גם לב״ש צריך לעשות קשר, וא״כ א״א לקיים שניהם בצמר ופשתים, וזהי■ פשוט. ובודאי כן היא כוונת התום׳ דאילו לא אמרו תום׳ כן היה קשה למה לא אמרו בן דלב״ש אפשר לקיים שניהם ע״י שלא יעשה קשר. ט״ו. שאלה. במנחות מ״ב ע״ב תום׳ ד״ה מה טעם טעימה פסולה וכו׳ והשתא הנך תלת תרי נינהו עכ״ל וקשה אמאי קאמר הש״ס ש״מ חלת כיון דלא הוי אלא חדי? תשובה. בלאו הכי קשה לשון התום׳ דקאמרי והשתא הנך תלת תרי נינהו, מאי תירצו כזה? ומה שפירש הצאן קדשים, דבלא פירוש החום׳ לא הוי אלא חרא והשתא הוי תרי, ג": קשה מאי נ״מ אי הוי חרא או תרי מ״מ קשה אמאי קאמר הש״ס ש׳׳מ תלת, ואי תלת לאו דוקא אלא תרי דמחזי כתלת, א״כ אפילו לא הוי אלא חדא ג״כ ניחא דהוי הדא דמחזי כתלת. ועל כן נראה דיש כאן הסרק בדברי התום׳ וכן צ״ל: והשתא [ניחא דלא תקשי] הנך תלת תרי נינהו, ונשמטו נ׳ תיבות "ניחא דלא תקשי־. והבי פירושו דודאי האי דינא דטעימה פסולה לאו היינו טעמה פסלה, דטעימה פסולה היינו דהצמר שנצטכע לשם נסיון פסולה לציצית משום דלא נצטבע לשמה, אמנם דין זה לא מחייב לומר דע״י נסיון חתיכת צמר קטנה נפסלה כל היורה די״ל אף דיש כאן טיסת צבע פסולה מ״מ בטלה ברובא, ועל כן איצטריך י לאשמעינן טעמה פסלה דהיינו שע״י הטעימה ססל כל היורה. וכיון שכן ודאי לא הוי הכל הדא, אלא דקשה הנך תלת תרי נינהו, כיון דטעימה פסולה הוי משום דבעינן צביעה לשמה, אבל לפי מה שכתבו התום׳ דאתי לא שמעינן דטעימה פסולה אע״ג דהוי לשמה ושלא לשמה ניחא דלא תקשי הנך תלת תדי נינהו, דבאמת תלתא נינהו, חדא דבעינן צביעה לשמה, ועוד דאפילו לשמה ושלא לשמה פסול, ועוד דטעמה פסל כל היויה. ט״ז. שאלה. יומא ס״א ע״א רש״י בד״ה ואת המזבח כמשמעו וכו׳ ושהה כדי השתחויה עכ״ל, וקשה אי בשהה מיירי אטאי צריך למזבח הא בשהה בעזרה בטומאה בדי השתחויה חייב כדאיתא בשבועות י״ד ע״ב.