Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 7 (1920)
- Issue
- Heft 7-8 (Juli 1920)
- Date
- 1920-07-01
- Page
- Seite 72 (sequence 9)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 66% known words query
- IRI
…/2292929-2292996--04436-2297718- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
72 מטבע דברנות. עב ממקרי הטבע והתחיל להודות או לירא מן הכה ההוא. וכשנתפתח עוד יותר בא לכלל דעת להכיר את בוראו ולמצוא כה אחד נסתר הפועל בכל הטבע, שאליו אנחנו צריכים להודות ולברך וגם לירא ממנו. וסיני הרגשות הללו הטבעיים, המושרשים בלב האדם ומעוררים בו התפעלות שלשה הן: רגש הנאה, רנש הפחד ורגש ההודיה. ר נ ש הנאה כיצד? הרי כשראה האדם הטבעי החמה זורחת ומביאה טובה לעולם, ומרפא בכנפיה, המים מביאים חיים לעולם, האדמה נותנת לחם ומזון לבריות, התחיל להודות ולברך את עצם גרמי הבריאה הללו ועשה אותן אלהות; כיוצא בו עשה אלהות עץ־האשרה שהסתתר בצלו ונהנה ממנו וכן כל דבר שהביא לו הנאה. ובשביל שעשה אלהות את עצם הנמצאים ההם בא לכלל ברכת הנד,נץ להנמצאים הללו עצמם, מפני שהרגש הטבעי שבו עורר גו התפעלות זו. רגש הפחד מהו? כשראה האדם הטבעי ברק ושמע רעם או כיוצא בו ממחזות הטבע החזקים, כגון זווקים וסערות גדולות, בא בלבו רגש הפחד ונפל על פניו והתחיל להתפלל לאליל הרעם, כלומר לכה הרעם שלא תיקנו, ומזה בא לכלל ברכה למחזות הטבע החזקים, שהעירו בו רגש הפחד והאימה. רגש ההודיה מהו? כשאירע לאדם מאורע בלתי רגיל היוצא טנדר המעשים שבכל יום, כגון ראה אש שנפל מן השמים במקום פלוני אי שאירע שם מאורע בלתי רגיל ע״י סיבה טבעית או פתאומית שנעשה שם נם לו או לאבותיו או שהמקום ההוא מצד עצמו הוא מופלא ומבהיל ומעורר בלב האדם רגשי התפעלות, כגון הר גדול, ים גדול וכיוצא ממחזות הטבע הנפלאים, לפיכך כשמגיע האדם להמקום ההוא הוא מתחיל להרגיש רגש הודיה ושבח, כלומר ביטול ישותו לפני האלהות והכה הטמיר והנעלם שבמקום זה, לפי רגשותיו ודמיונו ומתחיל להודות ולברך להאליל ההוא ולבטא בפיו את כח ההתפעלות שהמחזה הזה מעורר בלבו. נמצא יש לנו שלשה מיני רגשות דתיים, המתעוררים בלב האדם הטבעי לרגשי מחזות שונות ושהאדם מביע את רגשותיו אלו ע״י התפעלות ידועה או בלשון חכמים תפלות וברכות, ואלו הן: ברכת הנהנין, ברכת הפחד וברכת ההודיה. עפ״י דרך זה נבין מה בין מטבע הברכות שלנו ובין מטבע הברכות שבאומות; עיקר שאיפת היהדות הוא לחנך את העולם בידיעת ממציא כל הנמצאים, בורא כל הברואים, כה כל הכחות, שהוא מחיה ומהווה את הכל, כדי להוציא מלבם של המגשימים את כהות הטבע, האומרים לעץ אבי אתה. ומפני׳יב תקנו חכמנו לברך על כל מקרה ופגע ועל כל כח וכה שבטבע, המשפיע על האדם רגש של פחד או רגש של הודאה או רגש של הנאה ברכה מעין המאורע לא לעצם הדבר ההוא המשפיע עליו את הרגש הזה, כעובדי הטבע, אלא להכה הנעלם