Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · p. Seite 70

70 ה "בה ל ה הלבנה". ע עדיין אוכל להט החרב המתהפכת, וכי כעת גם הונגריא — אם גם רק בקטנותה — נוספה על שונאינו, על הארצות שהיי ישראל תלויים בהן לנגדם, ששם רכושם וקנינם, כבודם וכבוד נשותיהם ובנותיהם הפקר, כמו מעצמה מתפרצת אנחה כבדה מלבנו, ועל שפתותנו הרועדות מרחפת השאלה: שומר מה מליל, שומר מה מליל? עוד הפעם נתאמתו דכרי משוררנו הגדול: היש לנו במזרח או במערב מקום תקוה, נהי עליו בטוחים? (רב* יהודה הלוי). אכל כמו להחליש רגשי היאוש העלולים להתגבר עלינו — שומר ישראל מראה לנו קוי כוכב נוגה קטן העולה על שמינו המעוננים והאפלים, אזנינו שומעות בת־־הקול שיצאה מסן־רמו המבשרת טוב לישראל וארץ ישראל. מי יתן שהתקוות העולות ומבצבצות מכשורה טובה זו, שהרעישה והלהיבה לבוה כל בני ישראל, תתגשמנה בקרוב, וגם אחינו נרדפי הונגריא, שענויהם ענוינו ויסוריהם יסורנו, ימצאו בזה צרי וטפה של תנחומים. ד״ר חיים טשרנוביץ. מטבע הברכות.*) א. עיקר מטבע הברכות אינו הידוש בישראל לבד וכבר הוכיחו החוקרים, שיש כיוצא בנימוס זה באומות וביחוד בדת הפרסים, דת צרואסתר. שנם אצלם היה נהוג ריבוי הברכות על כל מקרי ההתפעלות של הטבע והאדם י), אבל כשאנו באים לדון ע״ד יחס של מנהגים ונמוסים דומים שאנו מוצאים בישראל ובאומות אנו צריכים לעמוד על עיקר זה, שהוא צריך להיות לנו כלל גדול בכל השקפותינו, היינו: כל אומה מקורית חיה ממקורה ומתפתחת מאליה, אעפ׳ייי שהיא יונקת משל חברתה ג״כ, ואפילו כשאנו רואים נימום אחד הולך ומתקיים אצל הרבה אומות אין לנו הרשות לומר, שאומה זו קבלה אותו הנימוס מאומה פלונית, שחרי אפשר שכל אחת מהן באה לידי נימוס זה על דעת עצמה; כי קשה לעמוד על אופיר, של הנקודה הראשונה של הדעות המנשבות בעולם מהיכן היא באה, כשם שא״א לעמוד על נקודת האין סוף של רוחות העולם מהיכן היא מתחלת. ולא עוד אלא אפילו נטוסים שאנו מוצאים בהם לכאורה שויון גמור באומות שונות וכסבורים *) פרק מן שעורי בפוסקים שהרצאתי בישיבה באדיסה. 1) מדילינגער ע״ד עבודת האלילים ודת ישראל עמוד שע״ו מובא לב״פ בדעת אלהים.