Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · p. Seite 69

ה * ב ה ל זז הלבנה". 69 סט לטובת הארץ ויעשרוה וינדלוה בכשרונותיהם המצוינים, למרות שידוע לגל כי אץ כיהודים דורשים שלום הארץ שהם יושבים בה בגלותם. האנטישמיות ההונגרית שהיתר, כבושה ועצורה עשרות בשנים ברבות הטובה והגדולה שם, פרצה בכל האכזריות של היות טורפות או יותר טוב של בן אדם טורף (כמאמר המשורר Der schrecklichste ist der Mensch in seinem Wahn), ולבט יתפלץ לקריאת כל הפרעות והמעשים האיומים והטראים, שאץ מוח איש בעל תרבות טשיגם וסובלם, הנעשים לעיני השמש על גדות הטייס והדונאו, בכל המקומות שבהם בני ישראל נחתים. פקידי הצבא שהיו עדי ראיה במלחמה העולמית, ובעיניהם ראו באיזה חרף נפש להמו היהודים בשביל שלמות מדינתו של "שטיפן הקדוש", הפקידים שתחת פקודתם ספו תמו כמה אלפים מישראל במערכות המלחמה במלחמת ההגנה על הונגריא וגבולותיה, הפקידים הללו משתתפים עם כל ריק ופוחז ומתנפלים בכל יום על יהודים היושבים לבטח עמם ועושים בהם שפטים נוראים אשר כל השומע לא רק שתצלנה אזניו, אלא שגם לבו יצא בשמעו אותם. תועבות ומעשי פרעות שרק החיה הנוראה שבאדם יכולה להמציאם, נעשים באחינו ואחיותט שם. קול שועת ואנקת אחינו בשרנו אלה הסובלים מכת חרב הרג ואבדן באופן שלא נשמע כמוהו לאכזריות, בוקע אלינו, למרות המעצורים ששמים מושלי הארץ ההיא הרשעים על דרכו. נפעמים ונדהמים אנחנו עומדים למקרא השמועות המפחידות הבאות יום יום מארץ דמים זו, ואץ בידינו להושיע ברב או במעט. שולחים אנחנו אמנם משלחות ומלאכיות, עם תחנות, השתדלויות וגם — מחאות, אל כנופית באי־־כחם של הממשלות האדירות, לבקש מלפניהם לעשות איזה פסיעה לעצור בעד הרעה הזאת, חרפת המין האטשי וכלמת התרבות האירופית. אבל, כנראה, השרים העליונים האלה טרודים בענינים יותר גבוהים אהרים, מאשר להתענץ בהצלת נפשות, אם נם מספרם עולה למאות אלפים, כי הלא על כן הנפשות הנענות והנרדפות הללו — יוצאי ירך יעקב הס, מגזע השמי ולא ה״אריי״ . .. אמנם נמצאים במדינת הוננריא שרי צבא אנגליים וחברי מלאכיות שונות אנגליות וגם צרפתיות אשר היבלת בידם לראות את אשר יעוללו חברי "הונגריא המתעוררת" ליהודים הנקיים, וגם הכח בידם לאמר למלאכי חבלה אלה: הרפו! אבל הם רואים ועושים עצמם כאילו אינם יודעים מה הם רואים, בשביל שענינים חשובים אחרים — למשוך מדינה זו ב ס ם י ר ח עניניהם הכלכליים והמדיניים — לוקחים את לבם ומטמטמים אותם. ובינתים אלפים מבני עמנו נענים, נרקרים ונהרגים במבואות אפלות ובחדרי חדרים או גועים ברעב ובכל פיני צער וסגופים במרתפי בתי האסורים והקסרקטין ולבט שותת דם בזכרט כל זאת. ובהעלט על לבנו את כל אשר עוללה לכנסת ישראל בחלקה היותר גדול המלחמה העולמית עם הופעותיה בני לדתה: רעב, טלטול, גרושים, מנפות וחולאים רעים, התרוששות והתטטת ן את החרבנות הגדולות שנהיו בקהלתינו ובמוסדותינו, את נהרי נחלי הדם שנשפכו מאחינו, את המכות הגדולות שהכינו, את הפרעות הרבות שפרעו בנו הצוררים מכל המינים ובכל האמצעים; ובחשבט, כי בכל מזרח אירופה