Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · p. Seite 68

68 ה" בהלה הלבנה". סח הוא הכאב העצום שהוא מעורר בנו. כונתי בזה אל ה״בהלה הלבנה" אשר פרצה במדינת הוננריא זה חדשים מספר. מכה חדשה שלהלליד, אין מספר ועצומים בל הרוגיה. ומה מחרידים ונוראים הם ענוייהם של מאות ואלפים מאחינו הנפנעים ממרת דינה האכזריה באין אומר השב! מי מאתנו לא ידע מגורלם הטוב של אחינו בני ישראל בארץ הונגריא? מי לא שמח על השמועות המומת שבאו ממדינה זו אודות המצב המעולה שנתבצר להם שם ליהודים בתור אזרחי הארץ, שזכיותיהם לא היו רק על הניר? ואמנם המצב האזרחי המצוין שבו נמצאו יהודי הונגריא, הביא עטו החזיון המוזר, שלא רק ה״ניאולוגים" המתבוללים הקיצונים נהיו למאדיארים נלהבים, מאדיארים יוהד מן המאדיארים אדוני הארץ (די להזכיר רק את הרב המתקן לעאפאלדלאוו הידוע, שאפילו במלבושיו התאמץ להתראות ככהן אונגרי לכל פרטיו ודקדוקיו עם מקל הרועים שבידו, ולהתבונן אל מה שעלתה לבנו החכם עמנואל לאוו, שהנהו פטריוט הונגרי כמוהו, בימינו), אלא גם מקצת מן החרדים — אם נם בלא יודעים — התחשב• ברנש לאומיותם למאדיארים עד כי רבתה בקרב יהודי הונגדיא הטמיעה הלאומית יותר מבכל הארצות. הדברים הגיעו לידי כך שהיהודים בני מדינת הונגריא חשבו עצמם במדה ידועה לחטיבה מיוחדת, ועניני היהודים הבין־ארציות, מאורעותיהם של אחיהם שבשאר ארצות לא הפתיעו אותם ביותר ויגרע חלקם — למרות מצבם הטוב — ברוב הפעולות שנעשו בכל מדינות שאר העולם לטובת עניני היהודים הכלליים. (ההתנהגות האי־אהותית של יהודי הונגריא עם יהודי רומניה בשנת 1899 ועם פליטי גליציא בראשית פרוץ המלחמה ידועות למדי). ההברות הגדולות לעניני כלל ישראל כמו ה״אליאנס", ה״הילפספעראיין; ה״ציונות,, ו״אגודת ישראל" לא מצאו ההר הראוי בין יהודי הארץ המאושרה הזאת, ומעטים מאוד היו מספר אלה מהם שנם בשעת הצלחתם המדינית לא שבחו כי ישראל גוי אהד, והרגישו את עצמם בתור אברים של עם ישראל שבל העובר עליו נוגע גם להם. אין מגמתי בזה להיות לאחינו שנשארו עוד במדינת הונגריא השסועה והדלה, כמזכיר עון בשעת מתוח הדין, אלא להראות עי״ז עד כמה איתן היה מושבם של אחינו שם ולהוציא מזה המסקנה המעציבה והידועה, כי ישראל אעפ״י שהביא הקרב] הבי גדול על מזבח אהבת הארץ שהוא גר בה, אפילו עד כדי התכחשות לאומית, ישראל הוא; שאפילו בארץ כזו שגם ריח אנטישמיות לא נרגש בה, לא נבצר הדבר שישתנה מצבם מטוב לרע ביום אהד בעטים של שינאי ישראל הקמים עלינו בבל דור והנמצאים בכל מדינה ומדינה. בי די היה שיבוא אסון שואה ומשואה על המדינה ההונגרית — ובאשטתם של ה״מאדיארים האמתים" שדכאי לארץ בל מיני הלאומים והעטים השונים שגרו בגבולות ארצם — ותהפן הארץ בעד יושביה היהודים מגן עדן לתפתה, ממקום מנוחה ושלוה למקום חרדת אלק־ם. עוד הפעם נגלתה ההופעה ההיסטורית הידועה, כי על כל צרה שלא תבוא על עם מן העטים, הולים תיכף את הקולר ביהודים היושבים ביניהם, למרות שידוע לכל כי האחרונים התמכרו