Jeschurun · 1920-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1920) · page 1

שנה ראשונה. תמודיאב הדברת ש. כ. ה״בהלה הלבנה/ עם ישראל מלומד בפורעניות וכל מיני רדיפות. כל ההיסטוריה שלנו אינה אלא שלשלת ארוכה של צרות רבות ורעות, שלשלת של גזירות קשות וענויים נוראים, והשפה העברית עשירה היא בשביל זה בשמות נרדפים למושגים הללו. בכל דור ודור נשנו דברי פרעה "הבה נחחכמה" ונוצרו רדיפות חדשות בתמונית הרשות ומחרידות, עד כי הכרחנו לקלוט אל תוך אוצר מלינו את היצירות החדשות על ידי שם נרדף הדש מתאים להן. בזמן האחרון נתאזרח בשפתנו שם העצם הרוסי "פוגרום", שאפילו תינוקות של בית רבם או גם תינוקות שזה החלם לפטפט ההברות הראשונות, נשאו אותו על שפתותיהם הצנומות וההורות, ועתה כמה ילדים מישראל יודעים את טובנו ופירושו המדויק של השם החדש הזד, . . . באש ובדם נחרתה הפלה הזאת על לוחות דברי ימינו, ואפילו מטהרי הלשון שבנו, אלה היותר קיצוניים הרוצים רק "בלשון הקודש", בלי חרושים והרחבות בלשניות של סופרי זמננו, אינם יכולים למחקה ולהרחיקה עוד. בעל כרהם מודים הס בזכות קיומה של מלה זו בשפת עמנו בתמונתה וצורתה הזרה . .. אבל כנראה טרם נמלאה סאת צרותינו. ושפתנו עוד צריכה להשתלמות ולהתעשרות גם במקצוע זה. רדיפות בסגנון הדש באו על בית ישראל במדינה אשר עד הזמן האחרון היתה למליון נפש מבני ישראל מעין עולם הבא, וכעת עלינו להכניס למכמני לשוננו עוד מלה הדשה אחת, עוד שם נרדף אהד אשר בתכנו לא חדש הוא בעדנו, אם כי חדש