Jeschurun · 1920-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1920) · p. Seite 60

60 מצדיק הרבים. פ הפתגם היוד אומר: אדם טוב הוא מורה טוב. ואומרים עליו על ד,פרופ*םור למדיצינה המפואר נאטנגל מוינה, שהיה מרגלא בפימיה: דק אדם טוב יבול להיות רופא טיב. לדערנו מראים המשפט המחכם הזר, נם בנוגע לרופאי הנפש. רק האיש בעל מזג טוב, השש ומשיש, העובד את ד׳ מתיך שמחה של מצוד, — ולשמוח יבול רק איש בעל לב טוב — האיש אשר טיב לבו יאיר פניו מובשר הוא גס לפעול טוב לעורר למעשה הטוב בהיותו נמנה לראש ומנהיג רוחני ודורש טוב לעמי. ולא להנם העידה ההורה על מנהיגנו הראשון ומהוקקד הבי גדול שעיר בשה־ טל ילדותי, בהתב־נן אליו אמו — ועין מי רואה בה היטב כעין אם? — ותרא אותו כי טוב. ורבי אלעזר בן ערך מצא שהדרך היותר טוב שידבק בה האדם הוא: לב־טוב! והטוב האין סופי היה כנראה תבונתו הראשית של רבי עזריאל הילדסהיימר זכרונו לברכה, הקו האופי של נשמתו, ומה נמצא את המעין המתגבר שממנו שאב כח לעשות ולפעול כבל אשד עשה. אמרו צדיק בי טוב בי פרי מעלליהם יאכלו. הוא היד, יהודי ט ז ב במלא מובן הטלה לשבח: וע״ב בהפנש בנפשו הגדולה שלש השאיפות לתורה ולעבודה ולגמילות הסדים, עצר י כה לעשותם לסינתזה מרובת התוצאות בעד היהדות האשכנזית והיהדות העולמית הצריכה חזוק. בבה אנחנו מבינים את היי האיש הגדול הזד, וגם את הצער הגדול שתקף את אוהביו ומכיריו, מוקיריו ותלמידיו בהפיץ השמועה ביום ד׳ לחדש תמוז תרנ״ט בי נשבה ארון אלקים ויתהלך עזריאל את האלקים ואיננו. תשעה ושמונים רבנים, תלמידים וחברים, נהרו מבל קצוי ארץ אשכנז וגם מחוץ לארץ לחלק את הכבוד האחרון לגדול ישראל זה. אבל גדול היה ליד,דים במאות קהלות, והספדים למאות נשאו בבתי כנסיות ובתי מדרשות על העדרו, וכאן נתאמתו עוד הפעם דברי חכמינו: מד,ספדו של אדם נכר אם אדם גדול הוא. גדול אהבת התלמידים לרבם ושמירתם אותה נם אחרי הלקהו מעל ראשם נראה לנו באופן מצוין בדבר החלטתם תיכף אחרי פטירתו, לקבל עליהם למור בל הש״ס במשך השנה הראשונה לתועלת נשמתו. וזה לשון המנתב החוזר ששלה הועד הזמני שנבחר למטרה זו אל החברים, תלמידים מקשיבים לקולו: "בלב מלא רגשי תודה וחרדת קודש לשם ולזכר אדמו״ר הגאון הב׳יט,,:אשר זה מקרוב נסע ממנו למנוחות, גמרנו אטד אנחנו הח״מ במעמד ובהסכם תלמידים רבים אשר אהבת רבנו הכתה שורש בלבם, כי בל התלמידים אשר מימיו שתו ילמדו לתועלת נשמתו הזבד, שעור קבוע בבל יום כשנה תמימה, ומשלו יתנו לו, ולמען בי נהיה כולנו כאחד חברים קולעים אל מטרה אחת ושואפים אחר רעיון אחד הסכמנו להשתתף נלמודנו יחד, והוא שכל אהד ואחר מחברינו הרבנים ילמוד לעצמו מסבתא מיוחדת ומי שלא שנה זו ישנה זו, ולתקופת השנה נתאסף יחד לכבוד רבנו נשמתו בג״ע, ואז נעשה הסיום והיתה זאת למזכרת אהבתנו העזה אליו אשר כחותם היא חקוקה על לוח לבבנו לזבדון נצח, לא נפון בזה שגם כבודו יקח בחפץ לבב חלק