Jeschurun · 1920-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1920) · p. Seite 59

נט מצדיקהרבים. 59 הוראה בפה ובכתב, יושב ושונה בישיבה, ודואג נם לפרנסתם החומרית של בני העניים שמהם תצא חורה, עסוק וטרוד יום ולילה ומקבל בל אדם בסבר פנים יפות. היפלא הדבר אם איש כזה עושה נפלאות ומה זרעו בחיים אף הוא בחיים? שיטוט ,קטן מתמונתו המאירה נותנת לנו גם התפלה הקצרה שהתפלל בשם הקהל בבית הכנסת "עדת ישראל" בשבת פ׳ בהר בחוקותי תר״נ בחג הולדתו השבעים, הרב הראשי הנודע ד״ר מ. פיילכנפלד זצ״ל מפוזנא אחרי דרשתו שנשא לכבוד השבת וחתן היובל שזו נוסחה: אל אלהי הרוחות אבינו צור ישראל וגואלו הננו לפניך בקול תודה וזמרה על כל החסד אשר גמלתנו בהפקידך על העדה הכבודה הזאת איש אשר רוחך בו רות חכמה ובעד, רוח עצה וגבורה רוח דעת דרכיך ויראה את שמך מעשי ידיו ברכת ודרכי צדקותיו הצלחת והוא מעודו באמת ובתמים הלך לפניך רועה נאמן לעדתו ואח לציה יולד נפש נענה השביע עינים היה לעור רגלים לפסה ואב לאביונים ודוחו מקור נאמן מעין מתגבר מימי תורתו ישתו רבים נערים וזקנים ותאורנה עיניהם בתים גדולים בנה לשמך לגדל בו תורתך ולגדל בו תפלה ורבים השיב מעון לעבודתך הטהורה לעבדך בלבב שלם ובנפש חפצה ולבו שמח מכל הטובה אשר עשה לשמך לבן הננו לפניך היום בהגיעו לימי זקנה בקול תפלה ותחנונים בעד שלומו ושלום ביתו נא אל תעזוב חסדך ואמתך מעבדך הנאמן והארכתו ימים על ממלכתו מעינות חכמתו יפוצו חוצה רבים •שתו מהם לצמאם והוא יראה ישבע מעמל נפשו יראה בטוב ביתו בניו ובנותיו הברוכים ומדשן עצמותיו תפרחנה עוד ישוב לימי עלומיו ובנשר יחדש נעוריו עד דור דודים ויראה בביאת הגואל במהרה בימינו אמן. היש צורך בציור יותר נאמן בכדי לשוות נגד עינינו מראה האיש הנעלה הזה שבכל תפוצות הגולה מוקטר מגש לשמו מזכרת כבוד, ואהבתו שמורה נצה? באולם הקריאה הגדול של בית המדרש לרבנים תלויה היתה תמונתו — מעשה ציר אמן — של רבנו האי־נשכח הזה. ומה רב היה הקסם השפוכה עליה! מה-מקסימה בת הצחוק המרחפת על שפתיו, מה רב הזוהר הזרוע על חזותי פניו המבליטים כל מדה נבונה! מה רב הטוב הנשקף מכין ריסי עיניו, ומבבותיהן! כמו חי נצב היה תמיד לפנינו התלמידים המאוחרים של בית מדרשו. בכל פעם בשהרימונו עינינו מן הכרכים העבים והאותיות הקטנות בשעות ההרצאות ד,מעגינות של מורינו הנתלים, ומבטנו נפגש עם התמונה רבת ההוד הנשקפת מעל הקיר, במו זרם של קו* אור מחמם נשתפך ממנה אל לבנו, ובנפשותינו פנימה הרגשנו כאלו שומעים אנחנו קול שפתיו הדובבים: בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך! כמו רוחו ממרום נעור עלינו. ולא רק זאת. אפילו כותלי בית המדרש שהקיפונו ימו דברו אלינו בשפת אלמים ומסרו לנו בלחישה מכל אשר שטעו והקשיבו ממנו במשך שנות התהלכו ביניהם, לומד ומלמד על מנת לשמור ולעשות'