Jeschurun · 1920-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1920) · p. Seite 61

61 מצדיק הרבים. שא במצוד. הזאת, ואנחנו למען השדר והמשטר הרחבנו עוז בנפשנו לחלק חבלים ולהראות לכל אחד את חלקו המניע לו, אך רק בתור טיאי מקום אנחנו לו ואם אחד לא ימצא חפץ במה שבררנו לו, יודיענו ונראה מה לעשות. לכבודו בהינו את המם׳. .. יודיע נא אם היא לפי רצונו, עוד באחת הננו להעיר בזה את כבודו, והוא להתפלל בבל יום אחר למודו את תפלת "אנא". עוד לא שקטו גלי רעיוני עצב בקרבנו ולזאת נקצר הפעם ונאמר שלום״ *). שלום, היא המלה האחרונה במזכרת אהבה זו, ושוכת שלום פרושה על כל עזבונו הרוחני הגדול של מצדיק הרבים זה, ומרובה היא הברכה המוהזקת בבלי שלומו זה. ואם אין עושין נפשות לצדיקים בי מעשיהם הם הם זכרונם הרי כאן צודקים הדברים באופן מיוחד. לפני מאה שנים ילד יולד לנו ותהי המשרה עליו להיות לגדול בישראל, הלא הוא רבנו עזריאל הילדשהיימר, שהתאמצנו לערוך בקיים כוללים מעטים, לקוים ורצוצים, את תמונתו כמו שהיא מצוירת במוחנו אנו וחי גם כיום בלבות דבואות מבני ישראל. ואין זה רוצה לומר שרק זכרונו חי וקים, אלא שע״י התחדשות פעולותיו על ידי הדורות ההולכים ובאים ועובדים עפ״י שיטתי ורוחי, חי הוא בתוכנו ובפנימיותנו ואין לשר של שינחה עליו כל שליטה. לכן לפני שמש ינון שמו וזכרו לנצח! *) ראה “Jüd. Presse״ 1899 גליון 26. ii(smn119!i!s! כתב הרבנות של ר׳ עזריאל הילדעסהיימער דל ופדאטאקאל בענץ שבד הרב בקהל אייזענשטאדט משנת תרי״א. הי״ל שמואל קליין, רב בק״ק נייהייזל תע״א. ידידי הנכבד ר׳ ישראל פ ע ר ל ש ט י י ן נ״י בוינה הואיל בטובו לשלח לי את כתב הרבנות של ר/,ע ה״ה זצ׳ל, אשר העתיק ברשיון הח' המצויין ד״ר ב׳ ו ו א כ ש ט י י ן נ־׳׳י מפנעס קהל א״ש; אשר נמצא כעת בידו. גם הוא העתיק את הפראמאקאל אשר עשו בעבין שכר הרב, מפנקס הג״ל; ואני אודה לו ולהד״ר וואכשמיין על טובם ועל טרדתם. הד״ר וואכשטיין מסר לי גס איזה הערות חשובות בענין הרבנים ואנשי האקרו״ט הנזכרים בכתב הרבנות ואלה תבאנה להלן במסגרת []. מה שנוגע ללשון כתב היבנות של ר״ע ה״ה ז״ל; הנה הוא מלא וגדוש במויים ופתגמים תנ״כיים ותלמודיים; והשבתי שאינו מן הצורך להעיד על כל אחד ואחד מהם; רק באיזה מקומות קשי ההבנה העירותי את המקור.