Jeschurun · 1920-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1920) · p. Seite 58

58 מצדיק הרבים, נח ותא חזי מה עוד כין נאון ישראל זה ובין גדולי רוח אחרים שהיו כינינו. כידוע ישנם גאונים והוגי דעות, סופדים ומשוררים מצוינים המשפיעים רק ממרחקים — ובמדד, שאתה מתקרב אליהם ולומד להכירם פנים אל פנים, אתה מרגיש במקום רגש של הערצה דגש של מפח נפש... ומוטב היה לך שלא באת במחיצתם—לא כן היה הדבי עם רבנו עזריאל הילדםהיימר, התמונה שצייר לו ממנו כל אחד ואחד לפי כהו הבהיקה עוד יותר מזיוו והדרו, במרה שנתקרב אליו וזכה לראותו בתור איש חי רב פעלים, שנאצרו בו כל ד,מדות הטובות שמנו הנמים באדם המעלה וצדיק יסוד עולם. ואמנם כן, אנחנו בני הדור הזה שלא זכינו עוד להכיר את רבנו זה בחיים, ורק את שמעו שמענו, עכ׳יז מעלים אנו עלינו כאלו הכרנוהו פנים אל פנים, כאלו מרגישים אנו את קרבתו, כאלו מתהלך הוא בתוכנו. וכל זה בא לנו מכל החבה היתירה שנודעת מתלמידי הגאון הזה לרבם וכמו״כ מכל אלה שעמדו במחיצתו. צריך רק לדפדף מעט בכרכי העתוץ הידוע “Jüd. Presse״ לקרות מה שנמצא כתוב שמה בברך כ״א 1890 גליון 22—21 אודות חגיגת יום הולדת השבעים של רבנו, הכבוד וההדר שעשרוהו, והשמחה שהיתר, במעונו, ובטעוני תלמידיו ובני עדתו. כל הקורא את פרשת החגיגה הנהדרה שנערכה לו, מוכרח לומר, כמו שאמר אז אחד מהנואמים המרובים: מי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחד, מימיו! ולשמחה מה זו עושה ואיד. מקור אהבה כזו מתלמיד לרבו, אם לא בנפש נאצלה ועדינה, נשמה יתירה ונעלה שאצל לו הקב״ה, בלבו הטהור ומלא הרגש, בקסם לשונו והן מדותיו, בכל מעשיו שהיו לשם שטים ולהטיב לבריות. כידוע התואר הגדול שנותנים החסידים ל״צדיק״יהם הוא התואר ״רבי״ — סתם; ד,״רבי״ — כך מכונה כל צדיק בפי בני סיעתו. וכדאי לציין הדבי שגדול ישראל זה שנתנדה מן ד,השירים, נעטר דוקה בתואר כבור זה מהמון מעריציו ועד היום הזה כשמזכירים כאן אח התואר ד,"רבי" הכל יודעים כי הוא הוא המכוון. אכן זהו משפט נאמן של ההיסטוריא ומסבבה, השופט העליון! רואים אנו כאן מציאותה של אישיות מצוינת בטינה,. התגלמות של מדות ואיכיות שונות, של נשואים שונים בנושא אהד. בבתי נפשו של האישיות הזאת נשתקפו כל החיים היהודיים ונשמע הד קולם של כל מאורעותיהם. בעל ההגיון הקר של ההלכה והמדע היה באותה השעה גם בעל הרגש החם, שכל נימי לבו רועדים ומזדעזעים על כל צרה שלא תבא; איש המלחמה שלא חת ולא זע מפני. הגפת תריסין וצחצוח חרבות בסיעת המתקנים, היה בעת ובעונה אחת אוהב שלום ורודף שלום, נוח לשמים ונוח לבריות, גבור כארי ורך כילד. מתעמק בסוגיא חמורה, מקמט את מצחו על ו״יש לישב,׳ ושונה פרקים בפלוסופיא, לשונות העמים ומתמטיקה ן ריש מתיבתא ורב אב בית דין, דרשן ומוכיח, מקהיל קהלות ברכים ומשכים על פתחי נדיבים לאסוף נדבות בעד אמללים ונגועי פרעות. אלוף ומורה