Jeschurun · 1920-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1920) · p. Seite 56

56 מצדיק הרבים. ני מעשהו השני דדה בסוס ושכלול הע׳־ה שנתהותה סביבי. אותה העדה שצריכה היתד, לשמש תרים בפני הפורעניות של פרנסי ד,קהלה הגדולה, המתבוללים התקיפים, שפסעו על ראשי עם קודש ואמרו להעבירם על דעתם ועל צורת דתם; היא העדה אשד כשמה כן היא "עד,ז ישראל".. שבמשך הזמן, גדלה, פרחה ואפשרה את התחדשות והתפתחות הדדים היהודיים המקובלים במטרופולין של ההתבוללות. כי למרות שיש מערערים, מבקרים, ומחפשי מימים שבסתר ישבנלוי, ומהם שכופרים בזכות קיומה של עדה זו, בתור קהלה בפני עצמה, הנד, הלא נם אלה האחרונים יודו, שיצירתה של עדה זו והתפתחותה היה מאורע היסטורי בעל ברכה מרובד, בעד יהודי בירת אשכנז, ואולי גם בעד יהודי ארץ אשכנז, ואלמלי היא, מי יודע איזו היו עכשיו פניהם של החיים היהודיים בבילין. מי שאין לפניו משוא פנים בדינו דין הופעה היסטורית, צריך ומחייב הוא לומר: "עדה ישראל" ספוגת דוהה של רבד, הגדול יוצרך, ומחוללה, מנקודת המבט של הליכות הזמן, היתה יצירה נפלאה והיא דדא הלוז שבשדרת קהלת היהודים הברלינית; היא אוצרת את הגרעין הבריא של קיומה והפרחתה, ולכשתיא העת שפרנסי ד,קד,לה הגדולה יבאו לידי הכרה כי דרכם לא יתכן, וכי בלשכת הקהלה צריך שישורר הרוח היהודי האמתי, רוח התורה והמסורה, רוה עברי שלם, אז יודו כי ל״עדת ישראלי׳ משפט הבכורה בזכות הצלת היהדות המקובלת, ואו או יראו רבים וכן שלטים, עד כמה הרחיק ראות רבה ומיסדה של העדה הזאת שלא נעלם ממנו במה כחד, של קהלה גדול והיכן צפונה גדולתה, אפילו אם עדיין צריכה גם היא לשכלול והשתלמות. אבל, אם שני המוסדות הללו, "עדת ישראל" ובית ספרה יעידו ויגידו על גודל רוחו של מיסדיהם, הנד, כלא חשובים הם נגד מעשהו השלישי, הבי נכבד והכי חביב עליו, הלא הוא יסוד ושבלול בית המדרש לרבנים הקים גם כעת לנס. המפעל הכביר הזה נודע כעת בכל העולם ולא להפליג בשבחו מגמתי בזה. רצוני רק לומר, כי בבית אולפנא זד, שכן רבי עזריאל הילדפהיימר את רוחו ושמו והגדיל לעשות על ידו יותר מכל גדולי ארצות המערב בהמשים השנים האחרונות לטובת היהדות והחזקתה. יודעים אנו כי רב היה חילו לאוריתא, כי גדול היה האישי בכל מקצועות התורה. עד נאמן יש לנו בזה בהוצאתו ה״הלכות הגדולות" ושאר חדוש־ו, ועדים חיים היו בזה כל שומעי לקחו ושואלי פיו בהוראה והלכה. אבל גדולים בתורה היו רבים בעמנו, חוברי חבורים ומחדשי חרושים רבו כמו רבו ברחובותינו, רק לא רבי פעלים כמוהו. ע״י מפוח ובצור בית המדרש לרבנים ברוחו, ע״י משכו בעבותות אהבה את תלמידיו ששתו בצמא את דבריו לדבקה בו וללכת באורחותיו, הרחיב חוג השפעתו לא רק ברוב קהלות ישראל שבאשכנז, אלא גם מחוץ לגבולות הארץ הזאת, עד אמריקה הגיע, בכל המקומות שבהם משמשים רבנים מתלמידי בית המדרש הזה, והולכים בדרכיו. הבית הנכון ונשא הזה שמוניטין שלו יצאו בכל העולם, הנהו מקור מים חיים שממנו שתו טמנו ישתו צעירים רבים הדבקים בעמם ואלקיהם באמת ובתמים, שמאות מהם היו