Jeschurun · 1920-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1920) · p. Seite 53

גג מצדיק הרבים. 53 בפני עצמו" היוצא ממסגרת עבודתי זאת. במלים אחדות אציין כאן רק את העובדה המעציבה והמחפירה" בי במקום שהחרדים יחזיקו איש ביר רעהו ויחד יעמדו על נפשם נגד בעלי ההתבוללות ויקל להם — viribus unitis — נצחונם. נהפוך הוא. כי הקיצוניים, הנמצאים בכל דור ודור, אלה שחביב עליהם נצחינם הפרטי מנצחון היהדות הכללית, אלה שבקוצר ראותם אעם רואים את החיים כמות שהם, אלא כמו שמציירים אותה להם בדמיונם הם, הנועצים חרב בעם ובין אהיהם, נפרדים ונפלגים מאת שארם ובשרם, אחיהם לדעה ולמעשה, אפילו דוקא בשעת הסכנה... ולא זו בלבד אלא שתוקעים כף עם בעלי דגביהס הכי נטבזים, בכדי להכריע ע מ ה ם את אלה החרדים הרוצים לשמור שארית עם אהד, ולהגן על קיוטו של כ ל ל ישראל. כדבר הזה קרה גם בכנסיה הנזכרת, "כאן אירע לו לרבנו התוחלת הכי נכזבה שבכל ימי חייו. המתקנים (או הגיאולוגים כמו שקוראים עצמם באונגריא) והחסידים, שתי הכתות הקיצוניות, התאחדו נגדו, ועם שלשים וחמשה צירים, שנשארו נאמנים לו, נשאר במיעוט. אחד מראשי מפלגת החסידים (רבי הילל) ההין לגזור נדוי על רבנו. הפרוד המכאיב בחוג שומרי אמונים, שעליהם היה לעבוד שכם אחד בעד אידיאליהם הכי קדושים, ושרק בהיותם מאוחדים היו יבולים לנצח את בעלי הכפירה והבגידה, הכאיב את רבנו עד למאוד. אשתו ספרה לי, כי אחרי התמהמו בבודפסט כחמשה חדשים שב שחוח ומדוכא ובפנים מלאים קמטים מיגון וצער״ 1). לשוא היו כל יגיעותיו, לשוא כל שתדלנותו למצוא אזנים קשובות לדבריו, דברי יהודי ירא וחרד אשר רק אושר כלל העם לנגד עיניו, ושמירת התורה והיהדות המסורתית משאת נפשו, כי הקיצוניות אטמה אזני אחיו הקרובים ללבו ולררכיו, ותכריעהו — לסי שעה. אני אומר: לפי שעה. כי באמת, הנצחון לדורות היה אח״ב לרבי עזריאל הילדסהיימי, ואם לא הוכשר הדור בארץ מכורתו, הנה בא הנס ממקום אחר, שנה אחת אחרי המאורע המעציב הנזכר. שמונה עשר שנד, למד ולמד באייזנשטדט יומם ולילה, למודי קודש ולמודי חול בכונה טהורה, גם בצרכי קהל ישראל בכל ארצות פזוריהם השתתף בעבודה טצוינה וביחוד שם לבו להטיב מצב אחינו יושבי ארץ ישראל, והרבה לפעול במקצוע זה ביחד עם הגאונים רבי צבי הירש קלישר, ורבי אליהו גוטמכר והרבה יותר אח״כ, עד שנכתר בסוף ימיו בשם תפארת ,,נשיא ארץ הקדש". וערבה עלינו שיחת תלמידיו שנחנט בבית מדרשו באייזנשטדט, אשר בהדרת קדש ספרו מהליכות רבס בקודש ועבודתו הפוריה. אהד מתלמידיו אלה המצוינים מספר: "הבחורים היותר מופלאים מישיבות אחרות נהרו המונים המונים אל הרב המהולל באייזנשטדט, שקדמם וימשכם אליו באהבה רבה. הוא לא היה לנו רק מורה, כי גם אומן, כאב נאמן. נהנינו מתורתו,, *) בהן, שם צד 48.