Jeschurun · 1920-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1920) · p. Seite 13

13. ישרון [עד שתדע בלי פקפוק] שלא תתפס ותתבייש ושנא את המברך [רעהו בקול גדול] להחניף לו ולפתותו לשם תחבולה׳ ומרגלא בפומי׳ דר׳ חזקי׳ הוי רגיל לומר שמא כך היה (ולא להחליט בכל פעם דבריך) [וגם היה רגיל לומר] המברך (רעהו בקול גדול כנ״ל) מה בכך י (מה לי בו י) [ואח״כ אמד] מה נ״מ [בין חק מוסרי הראשון היינו קזמא והאחרון דהיינו שמא] [והשיב] נ״מ לדברי תורה [דבדברי תורה ומצוות אין לחוס על כבודו ושמו כלל ונפשו כעפר לכל תהי׳] אבל פשיטא דיתפוס את השמא עוד יותר בדברים אחרים שלא תצא ח״ו תקלה על ידו וגם ממדת ענוה ורק על אלו חלקי המאמר קאי "מאי בינייהו" ולא על חלקי האחרון. ומי שדעתו יפה יותר מדעתי יפרש בדרך פשוט יותר• ד• בנוסח הנני מכוין וכו׳ לפני הנחת תפילין וז״ל: והם ארבע פרשיות אלו (נעתק מהטור או״ח סי׳ כ״ה) שמע והי׳ אם שמוע׳ קדש׳ והי׳ כי יביאך• ע״כ• אף שהסדר הזה אינו מכוין לא לכתיבת הפרשיות ולא כסדר הנחתן בבתים לא לרש״ייולא לר״תעכ״ז לענין הכונה נראה דבב׳ פרשיות שמע והי׳ אם שמוע יש קבלת עול מלכות שמים וקבלת ׳עול מצוות ומכיון דכל הקורא ק״ש בלא קבלת אלו כאלו מעיד עדות שקר בעצמו בודאי הן הן עקריות כנ״ל כוונתו וכן נראה מלשון הטור שכתב שיש בהן יחוד שמו (והוא בב׳ פרשיות הראשונות) ויציאת מצרים (בב" פרשיות האחרונות)• n- ד״ר מ• אשכנזי• ממזרח למערב ♦ ה״־הודי המזרח־" יהיה עכשיו שרב לסימן של שאלה בעיני אחיד הרחוק־הקרוב׳ היהודי המערב־. שוב הוא נשא על שפת כל לשון׳ שוב הוא נדרש כמיץ חומד לעתונאים דליוצרי־ פוליטיקה — כדת מה לעימות עמו וא־ך להתיחס אליו. האם לצרף ביחס אליו את מדת הרחמים לד־ץ ולתת לו מחסה ומפלט בארץ־־־מבורו החדשה׳ או לסגור בפניו את שערי הארץ. אין אנכי רוצה לדון במקום הזה בצדה החיצוני׳ המדיני אד הסוציאלי׳ של ימאלה זו. מלאכה זו נעשית על ־די העתונות היומית — באופנים שונים. גם לא ע״ד מצבם החמרי הנורא של המוני הפליטים האמלל־ם מאחינו רוצה אנכי לדבר במקום זה. בנידון זה אי; בעדנו כל מקום ל״שאלות". החובה לעזור ולהושיע להאמללים האלה עד כפה שידינו מגעת׳ עלינו לאחוז בכל האמצעים ולהשתדל בכל מאמצי כחנו להקל בכל האפשר את גורלם הקשה ולדאג להושיט להם לא רק עזרה זמנית כי אם גם להושיעם תשועה גמורה ולתת להם את האפשרות לקומם את הדיסותיהם ולרפאות את מ*מבי־יהם רפואה שלמה.