Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1913-11-01 · 6 (November-Dezember 1913) · p. Seite 181

181 ausschliesslich als Halachist und Kabbalist bekannt ist, auch da wo er. Gelegenheit hat Bibelverse za erklären (wie z. B. im אוצר הכבוד), während unser Todros sich als einfacher Bibelexeget, der durchaus dem Peschat huldigt, erweist. Nur manchmal, wo er originell sein will, verfehlt er sein Ziel. So z. B. za 5,9 (fol. 5 b): ר״ט. פן תתן לאחרים הודך ׳ושנותיך [לאכזרי, ושנותיך] מן ורתיהם שונות מכל עם כלוט׳ שנותיך הבגדים והמאכלים והתענוגים שאתה אוכל ולובש ומתענג כגרים .מבגדים שונים ומאכלים והתענוגים מתחלפין וטשתנין לטובה ולתענוג תתנם לאכזרי Auf seine spanische (oder proveng.alische?) Heimat weisen auch seine Kenntnisse der arabischen Sprache hin, s. vorhergehende S. n. 1, dann noch za 10, 8 (fol. 8b): ואויל שפתים ילבט, יפול ויכשל 80;מלשון ערב שהנפילה ומכשול קורי׳ אותה אלתבאט וכד, l (fol. 30b): . .. ויקה מן ולו יקהח עמים .. . בלוט׳ כי כל העטים ישתעבדו לו... ובשביל שעבוד זה אום׳ בלשון עברים עבורה ונתינת יר ... וכמו כן מצרים נתנו יד בלוט׳ נתנו להם יד והכנסנו צואתו בעולם וגם יש ויש תנה את ידך מעניין זה ופי־ בלשון ערב תא די האל טאעה (אלטאעה.1) אומי אטע[א]ה אלרצל כשמורה לדברי חברו שהיה חולק עליו או כשהכניס צוארו בעולו ונתן לו ירו לעבדו ולהיותו שלו וכן אומי בלשון ערב איקה אלוצל א1א אטע[א]ה ומי. ■2) B1. 37v-65y ob.: פי׳ דברי הימים מר׳ דוד ביד יוסף קמהי הספרדי זצי׳ל. Der gedruckte Kommentar David Kimchis zur Chronik, ohne die Vorrede. 3 ״) Bl. 65 v ob—69r beg. אמר אליהו בכה״ר דוד אבן מעלם. בכאן ארמוז מעניין השארות הנפש הוא סוד העולם הבא ואכללנו בענין סור הציצית בסיפרו כי אראה שמך (siel) ועניין תחיית המתים ואכללם בפסוק שאם׳ ישעיה מעשה אצבעותיך ואקדים מעט הקדמה ואחרי כן אשוב בפי׳ הפסוק וכד. Schluss: הנה ביארנו בענייין התחייה במה שיש בו די האל יתן לנו לב חדש ורוח חדשה יתן בקרבנו ויתן לנו לב בשר אמן נצח טלה־. Also eine Abhandlung über die Unsterblichkeit der Seele in Verbindang mit einer Symbolik des Gebotes der Schaufäden von Elia b. David ibn Muallim. Ein David b. Elia b. David ibn Muallim, ohne Zweifel ein Sohn unseres Autors, lebte in Lecci 1414 (s. Stein- Schneider, H. B. 1,17 n. 4; JQR. 11, 145), also gehört unsere Abhandlung ans Ende des XIV Jahrh. und haben wir zugleich einen termimts a quo für unsere Handschrift. Die Abhandlung stützt identifizieren, weil ihn ibn Nachmias mit b1״ anführt, da aber Todros b. Josef spätestens 1304 gestorben ist, so kann auch er schon mit ז״ל angeführt werden. Von dem Yater Meirs ist es übrigens nicht bekannt, dass er irgend eine Schrift verfasst hätte. Meir dagegen hat vielleicht ebenfalls die Proverbien kommentiert, s. ib., p. XIV unt. 12