Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1911-11-01 · 6 (November-Dezember 1911) · p. Seite 173

ist nun aber merkwürdig, dass alle Zitate in unserem Komm, erst mit Kp, 85 beginnen und man könnte geneigt sein anzunehmen, dass der Komm, nicht von einem Verfasser herrührte. Zur Stütze dieser Annahme könnten auch noch folgende Beweise dienen: 1) Von 84,19 ab ist die Handschrift von einer anderen Hand geschrieben; 2) zu 40,18 heisst es: אפיקי נחושה; עצטיו קשים כחתימת של נחשת במו ומזיח אפיקים, .während zu 12,21 אפיקים ganz anders erklärt wird: ומזיח אפיקים» וחסות אפיקי מים מרפא (ähnlich Kara: מזיח שם דבר הוא ופת, הסרת אפיקים . . . כשהוא'רוצה שופך בוז על נדיבים . . . וכשהוא רוצת מזיח אפיקים ריפה אפיקי מים שיבשו להם . . . ילכו מים pחוזר ונותן מטר וכל אפיקי הא wodurch sich die Anm, des Herausgebers erledigt; vgl. auch Anonymus ed. Wright z. St.); 8) zu 42,12 lesen wir: ולפי הפשט לא הוכפלו בניו כמו שפי׳ בראש הספר, am Anfang des Komm, findet sich aber derartiges nicht. Andererseits aber ist die Art und Weise des Komm, überall eine gleiche, so dass hier sich nichts mit Sicherheit sagen lässt. Der Komm, folgt durchaus dem Peschat, ohne den Derasch, besonders am Anfang, zu ignoriren, und der Gegensatz beider wird nur einmal zu 40,19 betont: הלא ראשית דרכי אל! מבראשית נברא ראש לכל הבהמות ולפי הפשט בראש פעולותיו חשב לבראו Der Herausgeber sucht auch nachzuweisen, dass dem Kommentator ein Midrasch zu Hiob Vorgelegen habe 1). Die Grammatik wird nur einmal zu 38,5 berücksichtigt, und einmal zu 87,17 (nicht 85, 17), wird die Vulgata angeführt: וכן לעזוהו הגוים, was ja auch z. B. bei Samuel b. Meir der Fall ist (8. Rosin, 1. c., p. 61). Der Charakter des Komm, ist ein kompilatorischer, es finden sich in ihm aber auch originelle Erklärungen. So ausser den vom Herausgeber hervorgehobenen noch 9,26 אניות אבה Klagen der Feindschaft; 11,18 וחפרת spähen, wie in Josua 2,8; 16,16 פני חמימרו mein Gesicht würde vom Weinen!mit Erde und Lehm bedeckt; 24,12 תפלה Unfall (ואלו׳ לא ישים על הרשעים מפלה בעשותם כל אלה, dabei ist תושיע in תשוע zu emendiren: 2 ,81 שאתו;(כשהרגום יצעקו ויגאקו sein Feuer (also las er das Wort mit Schin); 36,8 beziehe sich auf Könige wie Menasse usw. usw. Zu beachten ist auch die Redensart 11,12 נחזור לענין הפתרון resp.נשוב לענין 12,8 הפתרון, dann die Erklärungen einzelner Wörter mit der Unverstandliehen Ueberschrift )ואלה הרומי am Schluss von Kap. 20. 21. 22. 24 u. 83 (hier ohne diese Ueberschrift). Im Einzelnen ist noch zu bemerken: p. 80 1.2 v. u. ומטעם .1 ומנעם; p. 81 1. 11 בעני unverständlich; ib. 1.22 שנגזרו .1 שנגרו; ib. 1. 24 ינוחו .1 נוחו; ib. 1. 26—26 *ist wohl zu lesen: מי שהוא קטן בעוה״ז גדול הוא לעוה״ב גדול בעוה״זקטן לעוח*ב, vgl. Baba Batra 85b; ib. 1. Z. ergänze [מאיזה עמל אני [אומר; p. 82 1. 2 ergänze [[אני מתאנח; ib. 1. 8 die Erklärung von V. 26 ist dem Targum entnommen; p. 88 1. 16 זאת .1 את; ib. 1. 26 בקרה .1 בקרו; p. 84 1. 7 ואעפ׳יי wohl ועפי״ז d. h. m ועל פי zu lesen; p. 86 1. 4 בחלמון .1 בחלמין; ib. 1. 12 ist נ) Ueber die Existenz eines solchen Midrasch, die nicht mehr zu bezweifeln ist, s. meine Bemerkungen Monatsschrift 47,881 (nachzutragen in Jew. Enc. VIH, 667 a). Sulzbach vermutet nun zwei diesem Midrasch entnommene Stellen: zu 4,10 u. 6,25. Was nun die erstere betrefft, so ist es ihm entgangen, dass hier im Jalkut z. St. dieser Midrasch zitiert wird, aber mit anderem Inhalt: ומדרש איוב מוסיף כשבא חושים בן דן אצל יהודה שאגו שניהם ומקולם נפלו שתי עיירות גדולות שבמצרים פיתום ורעמסס וכר. Midraschartig sehen auch aus die Erklärung zu 6,3: אני ראיתי אויל משריש» עשו ־שהיו לו בנים שרשים מרובים וכר und die!Bemerkung zu 38,8: ורחם ומעיים נמצא במים כמו וצאצאי וכו, pמעיך במעותיו וטבור בארץ כמו יורדים מעם טבור הארץ ועפעפים לשחר וירן לא.