Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1911-11-01 · 6 (November-Dezember 1911) · p. Seite 171

171 ואין מתישבין על לב ואשיב את ידי ואחדל שיחו דיותין נשפכין וקולמוסין נשברין יבלחג חרבה); vgl. auch z. B. zu 14,2: ד*א ויקה משם אשה חכמה במקום שתחכם מצוי שם מבקשין אותו . . . זהו אחר משיטו של דבר ואחר מליצתו ומדרש רבותינו לפי שתקוע אלמא לשמן ובר usw. Die Verwandtschaft mit dem in den מקראות גדולות cd. Lublin Kara beigelegten ]Kommentar zu Samuel, der mitcod. S&raval»identischi8t (8. diese Zeitschr. V, 67), ist eine ziemlich starke, vgl. z. B. zu 5,6, wo dieser Vers ebenfalls auf das Bündnis Abrahams mit Abimelech bezogen wird and nicht wie in Pirke R. Elieser 86 auf das Abmachen mit den Sühnen Chet bei den Kauf der Machpeia- Höhle (bei beiden auch der Ausdruck דמויות, während in P. R. E. צלמים). Dann zu 18, 20 bei Kara: פתר בו דונש שתר היא יתרה . . . ואני אומר שבל חווין חללו אינן יתירין . . . אלא זה פתרונו ותשב תמר וחרבה [חיה] באיבה וצערה ובר, während in Ed. Lublin: . . . דונש פי' ותשב תמר שוממה ואני שמעתי ותשב תמר בבית אבשלום אחיה ושוממה ישבת לה, wo mit ואני שמעתי vielleicht auf die Erklärung Karas gezielt wird. Sodann macht Ep. auf Berührungen mit Pseudo-Raschi zur Chronik aufmerksam, die in Karas Komm, zu d. Büchern der Könige noch deutlicher hervor« treten sollen, es ist ihm aber entgangen, dass dies schon von Geiger bemerkt wurde (8. seine קבוצת מאסרים meine Ausgabe p. 181, vgl. auch Magazin 1886 p. 230). Zu den vom Herausgeber bemerkenswerten Erklärungen sei noch hinzugefügt zu 19,44: ויקש דבד איש יהודה . . . פתח השוה במו דבר הבא מן ההקש ובו', ebenso interessant und ausführlich ist die Er« klärung zu Kap. 22. Zum Text ist noch zu bemerken: p. 1 1. 14 אחזני .1 אחזתני; p. 4 1. 14 בן .1 בית; ib. 1. 2 v. u. ergänze שחרגו את איש צדיק]]; p. 5 1. Z. סבב .1 סביב; p. 16 1. 11 לעזור.1 לעזיר. Hoffentlich erhalten wir recht bald auch den ausstehenden Komm, zu Kön. und ey. eine kritische Edition zu נביאים אחוונים sowie einen Neudruck von Hiob. —־־ Ein wichtiger Beitrag zur nordfranzösischen Bibelexege ist auch ״Ein Hiob-Commentar eines anonymen Verfassers", den Sulzbach nach cod. Hamburg 37 edirt hat (S. 486—439, dazu hebr. Abteilung S. 29—86; auch besonders erschienen mit einer nur hier vorhandenen hebr. Vorrede, s. ob. p. 134). Aus diesem Komm, hat bereits Dukes (צ?ון II, 1842, S, 100—105) Proben aus Kapitel 36 und 37 gegeben und ebenso erwähnt ihn Zunz (Zur Gesch. u. Lit. 79), der ihn um 1200 ansetzt. Dass er nach Nordfrankreich gehört, beweisen die französichen Glossen (21, 24 [עטיגין אין לו דמיון ולשון לעז גירילוש, was bedeutet diese Glosse? jedenfalls nicht nerfs, wie der Herausgeber will]; 87, 12.21; 38, 29; 39,1 [יעלי סלע אשטנבוק בל׳, aus Raschi oder Kara] u. 18) und auch die zitierten Autoren. Diese zählt bereits Zunz und Sulzbach in s. Vorrede auf und ist dazu zu bemerken: Saadja wird dreimal ohne גאון zitiert und davon sind zwei (zu 36,33 u. 37,8) bereits aus Geigers Parschändatha p. 15—16 bekannt. Die dritte zu 36,31: ורבי, סעדיה פירש לאותו כי יעבידנו בכבדה findet sich ebensowenig wie jene bei Saadja Gaon und es bestätigt sich von Neuem, dass die nordfranzösischen Bibelexegeten unter Saadja nicht den Gaon meinen (8. darüber zuletzt REJ54,80; Näheres in einem anderen Zusammenhang). Donolö wird zu 88,20 angeführt: וח שבתי הרופא פי' בספר תחכמוני שאבד לפי שאמר חק' לאיוב איזה דרך ישכון אור וג׳ כי תקחנו אל גבולו ובי תבין נתיבות ביתו לימדו שהאור והחשך יש להם גבול למקום ונתיב וכד und die Stelle befindet sich nicht in ed. Castelli (deren Existenz dem Herausgeber *) Es ist dies, was Ep. nicht bemerkt, eine midraschische Redensart, s. Gen. r. 68,12: לאברהם למקנה לעיני בני חת א״ר אלעזר כמה דיות גשתפכות וכמה קולמוסין טשתברין כדי לכתוב בני חח,