Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1910-07-01 · 4 (Juli-August 1910) · p. Seite 122

122 ידיעתי בחכמות ומח נם חכמת הרפואה אשר ארוכה מארץ מרה. עליה כמח טרחות טרחתי כמה יגיעות יגעתי נדודים שבעתי שמחתי באמור לי אדוני אבי שי׳ נש חלא״ח עד פה תבוא ולא תוסין* לכת בארץ נוד כי שמה ישבו כסאות למשפטי החכמות כלנה. ויהי עד כה הגעתי הנה מצאתי נתן ח, לי כלבבי עצתי מלא וכל משאלותי כי האיש אש*ר אני אוכל לחמו מאש*ר שמנה 'לחמו והוא יתן מעדני מלך איש שלומי אשר בטחתי בו הוא ולא סני בלאו הכי כי על כן עברתי למקום הזח ולולי ידעתי זאת מקומות מקומות יש ביהודה לתורה ולתעודה אם נסעתי ממר״ח חייתי חונה במתק״ח ואס הייתי נוסע מרמון פר׳־׳ך חניתי בהרשפ״ר; אך כאש״ר דברתי כן הוא כי מאז היטב ייטיב עמי כבוד והדר יעטרגי איננו נדול בבית הזח ממני ולא חשך ממני מאומה. המשילני בכל מעשי ידיו ספרי מחמדיו לא יסולו בכתם אופיר לא יערכם כלי פז ואהנה בהם בבינה לעתים מאז. כל אשר שאלו עיני לא יאצל מהם ומה אאריך ואדבר עוד. דע בקוצר חסרון לא אוכל מנות כי אין מחסור כל דבר. אם כן למה זח אנכי הבל אינע ואעתק למקום אחר כמחשבותיך בעצה תכנת בכתבך לי. ראה עוד זח מצאתי שתתפאר עלי שמצאת באשר אתה שם עיר מלאה חכמים חכמי אומות עד שהשתוממת מנודל חכמתם לא ידעת עוד מה לך פח ומי לך פת לו היית ראית ושמעת אנשיהם אנשי מוסת וחמה חכמים מחוכמים כבר תמהת יותר; וביותר על רב חכמת ומעוז השנת מלמדי ׳יכונה לאומתו אדון הרופא ה א פ ם א ן. אי חות הכא הקשבת ■ לאמריו והאזנת לשכל מליו אך הפעם הות נקיט בשיפולא נלימא בשינך ורהטת אבתראח לולא ראית דמיונו בארך לא תאמין כי יסופר. בכל חכמה ותושיח יתגלע ואין מחכמתו נסתר חוקר בכל נסתרות/ לא לבד העצומים בבשן. חכמת הרפואה אן» גס ידע בחכמות חמזרות ושאר חקירות בעיניו מזדה בל חצב עמודיו שבעה והוא בלי לשבעת עיניו לא תשבענה מכחנה וכחנה. ואני מצאתי חן בעיניו אחיה אצלו כאמון לשקוד על דלתותיו יום יום ואהבתו נשגבה עלי לא יסתיר לא יעלים לא ימנע לא יחשך לא יאצל ממני לא דבר גדול ולא דבר קטון. יודיעני כל רפואותיו סודותיו הסגוליות אשר הוא השיג והמציא קצתם בדרכי ההקש וקצתם בדרכי הנסיון לא יגלח אותם לאחד מני אלן» כי הוא אל יזכור ראשונות וקדמוניות אל יתכונן הנה הוא עושה חדשות לא מקרוב באו ולא שערו' הראשונים מעולם לא שמעו עין לא ראתה זולתו. גם הלא ידעת הלא שמעת הלא הגד מראש לך שבי אבידן שלהם פה לו שם על פני חוצות בחכמיו ודורשיו איש על מחנהו איש על דגלו ולזאת אלה מרחוק יבואו לו והנח אלה משבאו מים ואלה מארץ סיגים אם להתלמד ואם להסמך. וגם ידוע תדע נגיד הנאמן בלתי החתגדרות וזולתה ההתפארות אני אומר לך שכבר דרכתי כמעט על במותי " חכמה הזאת חרמות וחנשאות ולו רציתי כבר סמכוני כאחד מחם. אמנם לא כן אנכי עמדי •כדרכי קצת בני עמנו בדור הזח אם אחד הריח רק בדבר חכמה ועל כן לא עמד טעמו בו וריחו ל״ו נמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח אמר אחכמח בחכמה ועודה בכפו הוא יבלענח, והוא רחוק ממנה עכ״ז יאמר האח חמותי ראיתי אור בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נכונותי. ואני לא כמחשבותיחם מחשבותי ולא כדרכיהם דרכי רחוק מחם טבעי לאמר לחכמה אחותי את ומודע לבינה אקרא אני לא כן אחשוב ולבבי לא כן ידמה ללמוד דבר מה רק בהשערה שטחית והשקפה חיצונית אך לעמוד על יסודו לבוא לעומק ענינו ולהגיע לתכלית ידיעתו. מנעורי גדלתגי אם המחקר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם מירחי קדם בהחל הלות נר למודי עלי ראשי טפחתי ורביתי עיוני ללכת בגדולות ונפלאות ממני בשתים שאלתי לא עלתה לי באחת ועלתה לי ואסתפק במיעוט הידיעה ואקבץ על יד ארבע צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם. וכעת הזאת החלק הראשון העיוני כבר כליתי וסיימתי והשתדלותי רב והתעמלותי נמרץ להשכיל מכל מלמדי בחלק המעשי הנכבד. ונלוו עליו חכמת הנתוח וחכמת ההתכה אשר ידיעתם הכרחית אלינו ומבוא בחן יאיר נר עיננו ויגיה חשך שכלנו. הן כל שטעה אזנך ותבן לה חאשרגי ותעידגי שטוב אני אומר לך עלה חנה ובוא אלי משאני אבוא אליך. אחלי אדון נהיה יחד