Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1910-07-01 · 4 (Juli-August 1910) · p. Seite 121

121 ועדקתך זע;תה 5ן5 לשלימלתןי: למי חיל כל אל> וחמדת.ישר^ל׳ £!ןך#י בנימיו??גלה בךכתןז: בלב נבון תנוח חבטה/ לא יבצר טסנו מזימת/ חזיתי איש במלאכתו מחיי/ בשחקים חוא בחיר! יתיצב לפני מלכים/ לא לפני חשוכים; חנו טסתקים/ צוף דבש אמריו מתוקים/ וכלו מחמדים/ ענקים לגרגרותיו ורבידים; פיו ידבר חכמות וחנות לבו תבונות. אסף מליצות בחפניו, דבר דבר על אפניו. שפתיו נופח המופנה/ בדעת ותבונה. כל יקר ראה; בחכמת הרפואה כ״ש לו נאה כהר״ר שמואל יצ״ו נסע״ל. שלו אני ורענן בהכלי/ עושה מלאכתי מלאכת אלי. לבינה אקרא ולתבונה אתן קולי; כי זה חלקי סבל עמלי/ הונחל לי ממרום מה׳ אלקי' חלי. ואראה והנה יד שלוחה אלי/ וחגה בה מגלת ספר; לא תסולה בכתם אופיר. היא עפה ואלי תרוץ. נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ/ ואקחה ואסיר צעיפה. ראיתיה מבית ומחוץ יפה. כל אמרתה צרופה בברורה שפח; ותהי בפי כדבש למתוק בקראי אותה. אזני שמעת ועיני ראתה. היא תעיד והיא תרנן על גודל שלימות האדון כמאמר הפילוסוף כל פעל היותו שלם בתכלית השליטות כפי מה שיגדור טבע חומרו וצורתו. יעיד על שלימות פועלו וגודל מעלתו. גם אני כראותי אפס אחוריה. שפטתי במעלות אדוניה. כמעט נטיו רגלי כאין שפכו אשורי. חשבתי לאין כל משלי ושירי. בי לשונך גדולות מדברת במליצה נבחרת; עדות נאמנת דברת באמונה. כמו שהתפארת ששמשת את גדול חעצח. בוצינא דנהודא; רבא דעמיח. חכם הכולל השלם במעלות ומדות בחכמות עשר ידות הרב הנערב הגאון המופלג; תנא חוא ו׳פליג כמוהר״ר מאיר פרענקיל נר״ו הוא מאיר עיני חכמים בהלכה. ועתה כמוהו כמוכח. בך מעיינות חכמתו נפוצו. בדרכיו רגליך ירוצו תשא מדברותיו תשמור מוצא שפתיו כי נעים בי תשמרם בבטנך יכנו יחדיו על שפתיך; ואצל עליך מן רוח תבונתו; ותביט נפלאות מתורתו. ואני אבה אני בא לא בינת אדם לי כי מצעד היא ותקטן חשגח שבלי. לא ידעתי דבר כי אנכי נער; ומאיש אני בער. לא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע כעתה תראה ותדע. אף אמנם שמעת אנשים ישבחוני; יודוני ישגבוני לאמר אדע לדבר. מליצות וחידות לחבר; לזאת אודה את ה׳ חסדיו אזכיר כעל כל אשר גמלגי. לשם טוב זכני ואכבד בעיניו ואיקר. ואני באמת עדין לא הגעתי לרועה בקד. דע גביר הנעלה והנכבד מיום ראותי אגרתך החמודות; בה מדובר נכבדות ושמעתי אמריך הנעימים מתוקים ערבים ממולצים ומוטעמים; צמאה לך נפשי וכמת לך בשרי אמרתי מי יחן תהיה במגורי או יהיה כדבריך שאני אהיה עמך במחיצתך. מי יתן לי אבר כיונה שמת אעופה ואשכונת. את מי אין כמו אלה שטוב ונעים יהיה שבתנו יחד והיותנו לעם אחד. אולם שמע אדון האהוב וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. גם אתה כמוני חלית אלי נמשלת ונא דאגתי אשיחנה ותהי זאת תנחומתך אזניך תשמענה. אדבר וירות לי חציקתני רוח בטני כי מלתי מלים. כתר לי זעיר ואחוך תלי תלים. זח לי עכרו ימים רבים לא אחד אחריש אתאפק; כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד ואדיד, בשיחי ואהימה מימים ימימה. בח אנחתינא ובה אסלקינא ואדבר במר נפשי עד אן אהיה שכול וגלמוד עוסק בבד בדבר הלכה ולמוד. חיה לבי כדונג מתמוגג. בראותי הייתי כצפור מתבודד על גג. ואז אמרתי מי יתן שאלתי ותקותי יואל אלקי להראותי איש תבוא חכמה בלבו ודעת לנפשו ינעם וכל דרכיו דרבי נועם אשר רסן אפני עיונו שלח להוציאו חפשי לצאת ולבוא ולחקור בכל סתרי מדע להוציא לאור תעלומות את שאהבה נפשי. הלא הוא יהיה ברע כאח לי. אמצאחו בחוץ אשקהו ולא ארפהו עד שאנהגהו ואביאהו אל בית אמי. ואל חדר הורתי אמרתי בלבי לבה נא אקומה ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו, ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרוע שכלי ואם מצער היא לי וחשקפת עיוני סמכתני ואם קטנה קצרה בעיני; וחיה ה׳ תמיד למשען לי. הוא השים מחשך לפני לאור ומעקשים למישור במעט