Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1909-05-01 · 3 (Mai-Juni 1909) · p. Seite 78

niginncn, das sind die 24 Bücher der Schrift lind die 36 Traktate (des bahyl. Talmuds), die 20 Kebsweiber, das sind die Traktate ohne Talmud (d. 11. ohne Gemara), usw. Nach einem מדרש אגדה wiederum sind die 60 Königinnen die 24 Bücher der Schrift, die 18 Bündnisse der Beschneidung (וי׳ג ברייחות [בריתות .1] שנכרתו על המילה), dann die Beschneidung selbst und die Einheit Gottes (was aber zusammen nur :39 ausmacht), die 80 Kebsweiber das sind die Zahlenwerte der Buchstaben, mit denen die 6 Ordnungen der Mischna anfangen usw. usw. (וס׳ פילגשים ראשי הסדרים. מ׳ מאימתי. י־ יציאות. ח׳ חמש עשרה. א׳ ארבע אבות. כ׳ בל הזבחים. א, אבות הטמאות. הרי ם׳ לששה סדרי משנה וכד). — Sonst erwähnt er nur seinen Vater (אבא מארי), den er in anderen Teilen seines Werkes nur zum 1’entateuch und einmal zu Kohelet zitiert* 1). Hier führt er ihn 11 Mal an: zu 1,1. 2. 3. 8. 9. 12; IV, 4. 12; VII, 2. 5 und VIII, 11, und erv/ähnt von ihm meistens sonderbare, midraschartige Deutungen, so dass der Sohn einmal (zu 1,8) gezwungen ist hinzuzufügen : והוא פירו׳ על דרך מדרש אבל [אין] מקרא יוצא מידי פשוטו, ein Ausdruck, der auch zu Echa II, 13 vorkommt (vgl. auch Bubers Einleitung, p. 26). — Die Eigenart Tobias ist aus den früher edierten Teilen seines Lekach Tob zur Genüge bekannt. Erinnern will ich nur daran, dass zu 1, 3 die bereits früher bekannte Stelle über 41 ie Leiden der deutschen Juden während des Kreuzzuges 1096 vorkommt: כדרך שגעשה בימינו בקהלות אשכנז בשנת תתנ״ו כשנתנו יד בני שעיר ידיהם בקהלות ונשחטו אל (על .1) קדושת (Var. לעלות על ארץ הצבי ושלחו (ופשטו השם. Die Leiden seiner Zeit erwähnt er noch zu 11,5 (הדורהזה p. . . אינו מבקש מסכתות ולא קלים וחמורים אלא טעמי אגדות ושיחת חכמים ב״ש בדורנו העלוב הזה וכו") und wohl auch zu VIIT, 1 (אמצאך בחוץ אשקך. בזמן שאחד מישראל בגלות אום׳ לו אומות העולם לעזוב ייהודו של מקום הוא נושק ידיו לפיו על רוב חבתו של הקב״ה d. h. er schweigt, in Anschluss an Hi. 31, 27). Gegen die Käräer scheint sich die Stelle zu V, 14 zu richten, die aber schlecht überliefert ist: (?) מעיו עשת שן. זה פי׳ התורה שיוצא מן התורה ד׳ | . . . . ] מן הגון» כך יצא (מן) התלמוד מן ספר התורה והוא דומה לעשת שן לחתיכת שן הפיל שהוא גאה וחזק והמצוות מבוארות בו. — Der Buchstaben- Wechsel wird auch hier angewandt, wobei ebenfalls der Terminus משמשין vorkommt (s. ZfHB XI, 133). So der Wechsel von א und נ (I, 4. 11), von ל und ם (IV, 8 u. VI, 5), von א und ח und von ה und ח (VII, 3). Von sonstigen Erklärungen sind zu verzeichnen: 1,2 ישקני heisst ״bowaünen* (also von die Tora wird nämlich Ps. 149,6 mit einem Schwert verglichen). — I, 16 אל תראוני heisst ״verachtet mich nicht“ (von רואי Nah. 3,6), und diese Bedeutung hat ראו auch in 1 Sam. 6,19: ״sie verachteten die Lade Gottes“. — IV, 6 ונסו הצללים heisst ״bis die Kraft der Völker schwinden' wird“ mit Berufung auf Num. 14, 9 (ונסו הצללים יום שינוסו הצללים שינוס בוחן [כוהן .1] של אומות כענין שנ, סד צלם מעליהם) usw. Zu beachten ist auch zu 1,6 die Wendung אינו לכיעור מקריי (Var. דומה כיעור ממעי אמו (מבעיי, die schwerlich ursprünglich ist; es muss wohl heissen, wie die Fortsetzung zeigt: לכיעור מן השמש (vgl. auch Midrasch Zuta ed. Buber, p. 13, 1. 3 v. u.) — Greenup hat zu seiner Ausgabe nur zwei Handschriften benutzt, die Münchener Wie man siebt, ist der Text arg korrumpiert, und hat Tobia wahrscheinlich irgend welche byzantinische Chronik benutzt. Vgl. auch noch ZATW1899 i: 1900, 38; 1904, 301; 1905, 211 u. 1906, 33 und Rfij 56, 287 u. 56, 249. l) S. Bubers Einleitung, p. 15—16, und Bambergers Einleitung, p. 10. Ueber das Zitat zu Kohelet, das hier zu 1,1 (p. 10 ob.) wiederholt wird, vgl. noch UEJ 54, 149 n. 8.