Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1907-09-01 · 5 (September-Okober 1908) · p. Seite 156

156 pär Averroes traduit en hebreu par B. Jacob ben Machir. Averroes acheva cette paraphrase au mois de Safar 565 de ,Hegire (1169 de J. 0.), ä Seville, oü il s’etait rendu de Cordone. La traduction fut acheväe au moia de Tebet 5063 (Janv. 1303). Voici comment se termine ce commentaire: ובכאן הוא תכלית זה המאמר ונשלם בביאורו כל המאמרים המדעיים טזה הסמר והתחלה לאל זהעומד על זה הספר ידענו לזכות כי חברתי אוחו מטן מועט עם רוב המרדות אשר לנו כאלה הזמנים ושבוש הספר אשר העתקתי ממנו והעדר הפירוש הנמצא לזה המסר ואם יחן לי השם סנאי אשתדל לשוב לדקדק אוחו והשלמתיו בחדש צפר שנח ת׳ק׳ס׳ה׳ ללדיגרח בעיר שגילייה אחר שנעתקי(שנעתקתי .U8) מקרטובה. _ נשלם ביאור בן רשד מספר ב״ח לארסטו :Le traducteur äjoute העתקתיו מהגרי לעברי אני יעקב בר מכיר נ״ע בחדש טבת שנת ששים ושלש לאלף .הששי ליצירה La traduction latine est imprimäe dans les deux 6ditions de Venise. 10°. ״ ,כללי ספר הנפשBesumd du liyre de Tarne“, ou mieux: Expose de la doctrine d’Aristote sur l’äme, par Averroes, traduit de l’arabe en hßbreu (selon le ms. No. 96 pär B. Mose Ibn Tibbon). 11°. ס׳ החוש והמוחש, Analyse du ״livre du sens et du sensible11, par Ayerroes, ou mieux: Analyse des petits traitäs connus sous. le nom de nFarya naturalia“, et qui, chez les Arabes, etaient compris sous le titre de v_) bu' Traduit de l’arabe par B. Mose Ibn Tibbon. A lä fin on lit: נשלם ס׳ החוש והמוחש לבן רשד העתיקו.ר׳ משה ב׳ תבון בעיר לוניל מקום מולדתו. Comparez les Nos. 96 et 132, ci־apres. L’criginal arabe, acheve par l’autear le 13 Bebia’ II 565 de l’fidgire, se trouye en arabe et en caracteres rabbiniques ä la fin du manuscrit hebreu No. 317 de l’anc. fonds; qui renferme plusieurs autres traites d’Averroes, en arabe: La yersion lätine est imprimee dans les deux editions de Venise. 12°. ״ ,לקטת המאמרים המדעיים מספר מה שאחר הטבעßesume du liyre de la Metaphysique, ou Expose des doctrines m^taphysiques d’Aristote, par Averroes, liyre l ä IV. Averroes y divise la metaphysique en trois parties: la premiere traite des etres en g4neral, de l’opposition de l’un et du multiple; la seconde, des principes ou origincs, et des relatiöns des etres avec le premier principe, ou l’etre absolu; la troisieme, de l’idee gdnerale des