Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1907-11-01 · 6 (November-Dezember 1907) · p. Seite 174

174 Unser Verfasser bedient sich oft deutscher and öfter franzö- Bischer Ausdrücke. 1) ms. p. 7b: zum Piut אשר' כל חום״ zum Sabbat Para: ׳'חוסה אשטריינט בלעו astreint, gedrängt. 2) ms. p. 41c מין קטנית שקורץ פואש (Mischna Pea III, 8 אפונים pois. Erbsen. 8) ms. 47a zum Piut אור ישע zum Pesachfeste: נומי מלאנט בלעו malade, krank. 4) ms. p. 59a zum Piut אאגרה zum Pessachfeste: לכונן לקץ עת-ותי טל בלשון קץ מולדו חל להקלות דפרשת החדש אבי כל חווה) אנגלא בלעו לשץ ווית כלומר בחדש ניסן) angle, Winkel. 0) ms. p. 77a zum Piut בעשר מכות zum Pessachfeste: רהבים שברת נאונם אורגוייל בלעז — orgoel, orgueil, Stolz. 6) ms. p. 159 a zum Piut אנכי ראש zum Pesachfeste: דברי חכמים כדרבונות, דרבון אגויילון בלעו aguillon, aigullion, Stachel. 7) ms. 163 a zu dem im deutschen Machsor fehlenden Piut רכב תפא־תו zum Wochenfeste von David b. Gedalja (v. Zunz Literaturgesch. p. 168): רכב תפארתו, רעש בהגלותו לסיגי/ תוכן גלגליו הרעים בם־ני, שלהבת ארבע ליהטה בסיני שבץ אחוזים באימת סיני. שבץ קינפא בלעז accroupi, gekrümmt. 8) ms. p. 202 zum Piut אודה חסדו zum Pesachfeste: כמין כיפה, ארוולוט בלעז =: arvol, Schwibbogen. 9) ms. das. לא גודעו עקבותיו טראעאש בלעו traces Spuren, ms. p. 228 b:קרסול שהוא על רגל בלעז קבילא cheville, Knöchel. III. Unser Verfasser braucht deshalb noch kein Franzose gewesen zu sein. Er kann die wenigen französischen Wörter, deren er sich bedient, aus französischen Piutkommentaren aufgenommen oder sich in Frankreich, wo er vielseicht eine Zeitlang weilte, einige Kenntnisse der französischen Sprache angeeignet haben. Gegen seine französchische Heimat spricht unter anderem der Umstand, dass er sich einmal (ms. p. 37 c, ה׳ הגעלה) auf einen Gelehrten Salom 0 Cohen aus Frankreich beruft. Als Franzose würde er seinen Landsmann nicht so bezeichnet haben. Der genannte Salomo ist vermutlich jener ריש כהן, der ein Zuhörer des R. Isaak b. Samuel aus Dampierre, abbreviert ר״י, war, (Tossafot Pesachim 68 b). Diese Vermutung hat mehr für sich wie die Annahme von Zunz (Zur Geschichte und Lit. p. 54 und 55), wonach der erwähnte ר״ש כהן Salomo״ der Vater des berühmten Mose b. Salamo ha-Cöhen aus Mainz sei, der doch ein Schüler des R. Tarn gewesen ist. (vgl. Gross, Monatsschrift 1885, p. 367). Unser Verfasser war sicherlich aus dem Rheinlande, da er. die Geschichte der Juden daselbst kannte und mit dem Memorbuche von Worms vertraut war und genau wusste, dass der oder jener Märtyrer von dort stammte. Die darauf bezügliche Stelle (ms. p. 106 b lautet: שמעתי כי בן יחיד היה לו לר׳ מאיר החסיד ושמו ר׳ יצחק ונהרג בגזירה בשגת ת״ת״ט בכפר דנטא סמוך לקולוניא. נם מוכירין אותו בוורמייזא עם שאר ההרוגים כי היה