Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1907-11-01 · 6 (November-Dezember 1907) · p. Seite 170

170 aramäischen Introduktion zu den zehn Geboten am Wochenfeste, die .vermutlich Meir b. Isaak b. Samuel Nehorai gehört, (vgl. Zunz a. a. 0. p. 151). Sie umfasst 9 Seiten (p. 184—189), beginnt mit den Worten: בירחאתליתאיבמפקותהון הכני ישראלundschliesst mit dem Satze: אנא הוא פרוקא דאפריק יתך תקיף הוא אלוזנא ותקיפין עובדוהי לית אהרן דכותיה ולית דדמי ליה. Die Piutim des Machsor ms. enthalten auch abweichend von denen, die uns bekannt sind, mancherlei kleinere oder grössere Zusätze, So schliesst unter anderem der Piut זכר תחלת כל -מעש von Elasar b. Kalir zum Neujahrsfeste mit den folgenden zwei Strophen, die im deutschen Machsor ed. Heidenheim fehlen, (ms. p. 239b am Rande: אין אומרים זה). זכר כאי וכמלם נוקזאי 2ין ליזמים זכרון?גי_עת פ;?מים?זכור ף ת<כפומ ןחידתןי;קי גקניץז5ךתןי זכור *זפזר כ?תוב בתו׳ זכור&ירקי וכו׳ $בח זיר נן^ו-םר זכרותם לפניןז י^מד לזכור דמם היות מנוכר דור# ךמים אותם זכור תזכור ככתוב כדברי הדע׳ וכו׳ - J T ״ : ״ v : IT זכר בחו^י ^מר׳?יום תק ומחמדי כמלא נויות?ני נכר Das Machsor wurde christlicherseits einer strengen Zensur unterworfen, in der zahlreiche Stellen der Piutim, in denen irgend ein scharfes Wort über die Feinde der Juden vorkam, entweder durchstrichen oder ausradiert wurden. Ich führe nur ein Beispiel an. In dem Piut אשר מי יעשה zum Neujahrsfeste heisst es im deutschen Machsor ed. Heideuheim: עגלה משולשת זו מלכות ארמים ארורים אשר היא כעגלה דשה וכחזיר יערים. Das Machsor ms. (p. 261a) hatte die richtige Lesart אדומים weshalb der ganze Passus gestrichen wurde. Mit אדום pflegte man das römische Reich zu bezeichnen, (vgl. Zunz, die synagogale Poesie des Mittelalters p. 437,438). Im Piut שבטי יה zum Passafeste kommt der folgende Satz vor: עדינה תמהץ ושיתד! כלה, עריה תעור מאנוש לחללה. Das Wort עדינה, das ■ursprünglich Babel bedeutet (Jes. 57,8), bezeichnet in der Aggada auch Rom, für das ja auch direkt der Name Babel gebraucht wurde, (vgl. Schemoth Rabba, cap. 15. Zunz a. a. 0. p. 440. Gross, Monatschr. 1886 p. 78). Der christliche Zensor hat daher die erwähnte Bezeichnung beanstandet, Woher er aber die agga-