Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1906-07-01 · 4 (Juli-August 1906) · p. Seite 121

121 der Fromme. keinen Lohn erhält and den Frevler keine Strafe trifft.-1) Oefters erwähnt wird die Zweideutigkeit der Gottlosen, die anders in ihrem Herzen denken und anders sprechen, wofür Esau als Muster gilt!2) K. XV. ist auch ganz verschieden! Ed. hat nur p. 116. Z. 7. den Hinweis auf den Vers in Zecharja, während Frgmt. dieses im grösseren Zusammenhänge darstellt, was wieder ursprünglicher erscheint. V. 2 wird auf Abraham und Isak bezogen, wofür wir Parallele weder in den Ed. Hss. noch in den Auszügen in den Jalkutim finden. Schade, .dass nur dieses. Bruchstück und so schlecht erhalten geblieben ist. Text.8) כן הוא אומר הביטה עגני ל׳ אלהי האירה עיני פן אישן המות. שן יאמר ארבי אקראהו אותן עמד,ן בגיהנם אפעלטי -שהן שם אלא שני. לכן הוא אומד צרי יגילו ני אמוט. אמרה לו בבקשה לא אמות אין לי מעשין׳ יש לי טה שיש לך. ואני בחסדך בטחתי יש לי שבטחווי בך יגל לבי בישועתך הושעתני אשירה לד׳ כי גטל עלי. . למנצח לדוד אטר נבל בלבו אין אלהים אסר ירמיהו’) עקוב הלב מכל ואנוש הוא יודענו2) א׳יל אס אין יודע מי יודע אני יורע אני ד׳ חוקר לב. אמר נבל לא בלבו אמרתי מי הודיעהו, מי. השמיעהו, אמר לו המקום אין את יודע מי השמיע? מלבו אמרת חוקר לב בוחן כליות.8) וכן דניאל אמר גלי עמיקתא וטסתרתא ידע בחשובא ונהורא עמיה4) לפיכך אטד נבל. נבוכדנצר אכה טלכא ואטד הלא דא היא בבל רבתא, עד עכשיו לא הוציאה מפץ עד שהק׳ דבר עמו. עד שהוציא בפיו קול מן שמים נפל.*) וכך אמדן מה היה בפיו, ישעיה אמך ומפרש אתך, אמרת בלבבך השטים אעלה*) (5.אע*ם שלא הוצאתי אלא עוד טלתא כפום מלבא קל מן שמיא *) Im Midrasch wird der Gedanke mit der stereotypen Form לית דין וליה דיין ausgedrückt, s. j. KiduSin K. IY. H. I, paral. ואין דין ואין אדון; Gen; R. K. 27 (ed. Leipzig!). 46. Z. 12) anonym dieselbe Auslegung s. MT. ed. Buber p. 96 (vgl. Jalkut S. 661, 4. Jalkut Mach. p. 63) Ps. Jonathan-Targum zul. 4,8. 2) MT, ed. vgl. Buber p. 112. Zu beachten ist der klare Zusammenhang im Fragment und die Wiederholungen in den Ed. und Hss. Wenn inan an eine Konstruktion des M. nach dem Fragmente denken könnte, so Wäre es nur dann möglich, wenn man annimmt, dass Fragin. K. XIV mit ed. Buber p. 112 v. Z. 6 bis hinunter identisch und die ד״א spätere Zusätze sind. א) Da die Zeilen defect erhalten sind, besonders!, am Anfang und Ende geben wir sie wie im Fragm. *) Buber p. 112 Z. 6 liest אמר ר׳ ירמיהו, merkwürdigerweise findet sich derselbe Fehler‘ auch im Jalkut Machiri p. 79 Z. 21. 2) jer. 17,9. *) Jer. 17,10. *) Daniel 2, 22. «) Dan, 4,2§. •) Jes, 14,13.