Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1906-01-01 · 1/2 (Januar-Februar 1906) · p. Seite 49

49 לה וסת דייה שעתה פלמא תממו אלחכפדם קולהם וסטענא פיה דיה שעתה כק׳ שמאי ומפקידה לפקידה כק׳ הלל עלמנא אן אלחכמים זב׳ לב׳ נטעו אלקולין 66£1גמיעא פקאלו בצחתהמא עלי נבהיין ואבטלו אן יעחח אחדהטא והדה ויבטל אלאכר והדא בןיין] וקד צרב אסתאדינא איידה אל[לה] מאאלאת וק׳ כראובן ק׳ אן מכתוב פי אלחורה בת כהן בעד תזויגהא בישר׳ לא תאכל בתרומת הקדשים וק׳ שמעון בל בעד תזויגהא בה תאכל פיקולון אלחכמים לים כדברי ראובן עלי בל האל ולא כק׳ שמעון עלי כל האל בל כמא קאלא גטיעא עלי חאליין זרע יש לה וזרע אין לה ומתל הדיא כתיר לא אטול. ואמא קו׳ אילו היה שם היה גם הוא אומר1) פ־דיא קול לא יסתחק אלגזאב בל הו אהון מן אן יסמע■ ואיצא לאנה אגמא קאלה עלי סביל אלאבדאע. וראיתה איצא תעדי פי קולה לו באן אלואגב אתבאת אלמשנה לכאן משה 66b^ [הו] אמר בדילך2) לאן אלעלדו פיה ביינזי■ והי אן אלאמד; מהמא כאנת מגתמעדו באן גטעהא יחפט מנקולהא ויגניהא ען אתכאתה פלטא תמזקח אחתאצת אלי ד־לך ולם תצנע אלאסמא כאן מעהא גאיז מן אול ולם יך וילך אלזמאן עזרא פיטאלב בוקוע אסמה פיהא3). ואלעג: אלעגיב מן קולה כמא יגוז נכתב אלמנקול כד־אך יגוז אן ננקל אלמכתוב פאקול יאיהא (sic) אלרגל אנתבה והל אלטכתוב הראם אן ינקל חתי תקאבל בה או אלמנקול הראם אן יכתכ אלים כלנא מצטעין עלי אנא נחפט אלמכתוב על פה פיאיש אלמנכר אן נכתב אלמחפופו על פה פי• 678כתאב וגאר(?), ותע[לק] פי [קול אלכת׳] אן חורת י״י תמימה הו אלמכת[וב] והו מאם כאמל לים נחתאג פיה אלי משנה4) ולם יערף לפס אלטקרא והו אן תורה תקע עלי כל שריעד,. חזרי ופתיא מכתובה כאנת אם מנקולזת כק׳ קח גא מפיו תורה ולם יקל מכתבו ולא מספרו כד־אך קולה תורת י״י תמימה יריד בה אלמבתוב ואלמנקול גמיעא בל הדיה הי חגיי! לנא אד־ לא תמאם ללמצות אלמכתובד( אלא באלמנקול. ואמא תעלקה בדבר אחיר וקו׳ אן אלחק לא יכון אלא פי ואחד 8) פהד־א ג) Ib., Buchst. . . . כאשר יאמרו אמר רב פלוני. אען ואשיב פלוני המלמד :י אף אני וכי,. 2) Ib., Buchst. זוכר נשכחות ויודע תעלומות. אם היה ראוי לפניו לכתבם (ר״ל :ז את הששה סדרים) בחכמות. בעבור שלא ישכחו מעל אדמות. אז היה צוה למשה עבדו לחוקקם בעז ותעצומות וכר. 8) Ygl. dazu die Worte Salmon’s, ib. Buchst. האזינה עדי ואדברה. אם :ה תאמר זה היה בימי הנביאים ובימי עזרא. למה אין■ כתוב בה זכרון הנביאים להזכירה. כאשר נרשם שם הנביאים בכלי המקרא. 4) Ib., Buchst. דום ואאלפך חכמה. אם יש את נפשך להתחכמה. כתוב תורת :ד י״י תמימה. מה במשנה רשומה Es scheint, als ob hier etwas fehlen würde. 5) Ib., Buchst. גם אם התלמוד ממשה נביאנו. דבר אחד מה הועיל לנו. :ג־—ב ודבר שלישי ורביעי מה ילמדנו. בעת אמרם פתרון זה כן ודבר אחר יבינו. בדבר אחד האמת יקום. כי כן הוא חכמת כל יקום. ובשני פנים נחלפים עצה לא תקום וכר. 4