Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1906-01-01 · 1/2 (Januar-Februar 1906) · p. Seite 47

47 meine Vernutung gewinnt durch die Veröffentlichung unseres Fragmentes einen weiteren Grad von Wahrscheinlichkeit. Bei der Besprechung der angeblichen tötlichen Schlägereien zwischen den Schaminaiten und Hilleliten sagt unser Verfasser, dass diese Beschuldigung bereits von einem anderen erhoben wurde, und dass er sie aus Angaben der Mischna und der Tosefta widerlegt hat (. . . וקד כאן גירה שנע כמתל הדא ורדרנאה מן ... [אלמשנר•?] ואלתוםאפה אן סלאמה כאנ[ת] כינהם טול זמאנהמא אלן).- Nun wissen wir, dass Jakob b. Efraim, ein Zeitgenosse Qirqisäni’s, diese Fragen eingehend behandelt hat. Ich habe aber bereits die Vermutung ausgesprechen1), dass diese beiden Jakob vielleicht identisch seien und dass der volle Name demnach vielleicht Jakob b• Samuel ibn Efraim gelautet hat. üeberdies folgt aus diesem Passus, dass unser Autor noch andere antikaräische Schriften verfasst hat (wie er ja eine Schrift erwähnt, in der er 42 Widersprüche in der Bibel und in der Mischna aufgelöst hat), und angenommen, dass es Jakob b. Samuel ist, würde es sich auch erklären, warum in unserem Fragment nichts von dem enthalten ist, wogegen Jefet nnd Sahl in ihren Streitschriften ankämpfen2). Diese hatten dann eben vor sich eine andere Schrift Jakob’s. [63 ... [ואלפירוש איצא] יקע עלי אלמא[היה כסא סאלו ען אלמקללa .הל ילומה אלקתל אם לא כ[קוי] ויניחוהו כמשטר לפרש להם על פי י״י ואלפירוש איצא יקע עלי כיסיה כמא סאלו ען אלמקושש כיף יקתלונה כאי מיתה כקו׳ ויניחו אותו במשטר כי לא פרש מה’יעשה לו. ואלפירוש איצא יקע עלי כמי ה כקו׳ ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואח פרשת הכסף יעני טבלג אלטאל. ואלפירוש איצא יקע עלי אניח אלשי ועינה כק׳ וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי והי עיון מעלוטד; מן אלתפציל. פאן אנכר אלמשנה לאן פיהא 63אםטא קום נקלו הדיה אלד־ אצול פקד אוגב עלי נפסה [אנכ]אר אלמקרא לאןb .פיהא אסמא קום נקלו הדיה אלד, אצול וראיתה מלם אלגטהור איצא במטאלבתהם וידבר י״י אל משה ואל אה׳ והדיא מן עגרפתה ות3ליטה כאנה לם יעלם אן סאיר אספאר אלמקרא f לא׳ לים פיהא וידבר י״י וגו׳ בל ספר בראשית מן איתורה וחדהא לים פיה וידבר י״י וגו׳ בל הגא 4) מא לים פיה דיבר דיבור אלי נביבחה אעני רות ואיכה נ) S. Kaufmann-Gedenkbuch p. 179. 2) S. meine Analyse dieser beiden Streitschriften ib. 180—181 und JQR XVIII, 285 ff. 243 ff. 8) Vgl. Salmon. Absch. II, Buchst. שבתי נראיתי בששה סדרים. והנם על :ש לשון אנשים חדשים נאמרים. ואין בהם אותות ומופתים מהודרים. וידבר י״י אל משה ואהרן נעדרים. דחקתים ואמרתי אין בהם תורה. כי התורה באופן אחר מבוארה וכר. 4) Im ms. wird oft das arab. u durch ו ausgedrückt, so hier z. B. הונא; ich habe aber überall dieses überflüssige ו weggelassen.