Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1905-03-01 · 2 (März-April 1905) · p. Seite 54

(..» אמרו לו חבמים שוטה היאך אתה אומר זה הכפרנות), ist nicht die von Saadja gegebene. Immerhin aber kann unser Kommentator Kenntnis von Saadja’s Widerlegung gehabt haben. — 8, 2: אני wird ergänzt zu אני מצוך ואומר לך (ebenso Ibn Esra: אני אצוך או •אזהירך). — 8•, 10: Die Erklärung von וישתכחו mit ונמצאו wird auch von Ibn Esra erwähnt: (מות השיר :12,4 — .(ויפרשו וישתכחו מתרגום וימצאו sind die fünf Sprachorgane: בית הבליעה והלשון והחיך3) והשנים והשפתים (nach Ibn Esra die Kehle allein). — Zu 12,12, lautet die Paraphrase: ויותר מהמה בני הזהר מעשות ספרים מחכמה חיצונית שיש בהם טורח ויגיעת בשר .בלא מועיל והוא דבר שאין לו סוף Der ganze Kommentar hat eine paränetische Tendenz und findet in Koheleth namentlich viele Hinweise auf die kommende Welt. Besonders charakteristisch ist die häufige Exemplification des im Texte erkannten Sinnes durch Einzelheiten der biblischen Geschichte. Grammatische oder lexikalische Bemerkungen enthält der Kommentar fast gar keino. Nur folgende Bemerkungen dieser Art sind zu nennen. Zu 1,5: ln diesem Buche ist &ap hur männlich, sonst weiblich (Ps. 104,22) oder männlich (Gen. 19,23), פעמים תוכר ופעמים חנקב. — Zu 4,12 יתקפו ist יתקף אויב לאחד או מהאחד. — Zu 8,10: ובבן מן תרגום אז. — Zu 10,5: וכף כשגגה נוספת ואינה [ל]דמיון וכמוהו רבות כמו היו שרי יהודה כמשיגי גבול (הושע ה׳י׳) בי הוא כאיש אמת (נחמי׳ ז, פ) כשלשים וששה איש (יהושע ז׳ ג׳) ואחרות (Auch Abulwalid, Luma‘ 64,10, Rikma 29, erklärt das כ in כשגגה als überflüssig hinzugefügt, doch hat er andere Beispiele daneben). — Ein eigentümlicher exegetischer Terminus findet sich zu 10,19. Die Bemerkung, dass dieser Vers als Erläuterung zu 7,6 dient, ist mit den Worten eingeleitet: מנהג עצמו ומנהג אחרים, was wohl gelesen werden muss: מנהג ע׳ ומנהג אי, d. h. dieser Vers ״leitet sich’ selbst und leitet einen andern“. Der Terminus ist, wenn auch in verschiedener Verwendung, ungefähr dasselbe, was Ibn Esra’s מושך עצמו ואחר עמו (s. Abraham Ibn Esra als Grammatiker, S. 146). Er findet sich in unserem Kommentar auch noch am Schlüsse der Erläuterung von 5,19; jedoch ist diese am Schlüsse defekt, so dass auch die Bedeutung des Terminus dort nicht erkennbar ist. Irrtümlich steht dort ממנהג ע׳ וממנהג אחרים. — Hervorhebung verdient noch ein Beispiel für die Anwendung des Ausdruckes מקרא zur Bezeichnung des ausserpentateuchischen Teiles der heiligen Schrift. Zu 1,8 am Schlüsse der Erläuterung der Worte כל הדברים יגעים steht nämlich die Mahnung: למוד התורה ופירושיה ומקרא ופירושיה (4ואחר כך s) So muss statt והחור gelesen werden. 4) מקרא ist hier als Femininum behandelt, jedoch muss vielleicht gelesen werden: ופירושיו.