Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1903-07-01 · 4 (Juli-August 1903) · p. Seite 115

116 קצת זכריה, arab. Gedicht, dem ermordeten Zacharia (Ü. Ohr. 24,21) in den Mund gelegt, mit den Worten beginnend: אסמעו קולי אנא זכריה; 53 numerierte Strophen (mit innerem und durchgehendem Reime). Der Schluss der 53. Str. und die weiteren Strophen fehlen. 16. ספר פרי עץ הדר. Algier 5654 (1894) 64 S. 12*. Auf dem Titelblatte die Angabe: והוא סדר ט״ו בשבט שנהגו בו רבים. Als Herausgeber nennt sich Elijahu ניג. Inhalt: Hamen von Früchten, arabisch und französisch (S. 3—4). lieber die Feier des 15. Schebat, des Neujahrs der Bäume, hebr. (5—11). Bibelabschnitte (S. 12—20) aus Pentateuch (Gen. 1, 9—13; Deut. 8, 1—10; Lev. 26,3—13), Propheten (Ezech. 17, 22—24; ib. 34, 22—81; ib. 36, 27—36; ib. 47,1—12; Joel 2, 18—27) und Hagiographen (Ps. 72, 147, 148, 65, 126). Stücke aus dem Sohar (S. 20—31). Ein hebr. Gebet (S. 32—34). Weitere Stücke aus dem Sohar, unterbrochen durch Mischna-Abschnitte. Die einzelnen zu essenden Obstgattungen mit Mischnasätzen. Schlussbetrachtung (S. 60 ff.). 17. אגרת פתרון מי כמוך שרה ערבי. Schluss eines Werkes, Bl. 65—76. Die Ueberschrift .enthält die Angabe: לשיר ולומר בשבת זכור ... דנהיגי נערי בני ישיאל באר״ץ (= באדם עובה) הטובה .... Inhalt: Ein Lied, beginnend המשחק בקוביא (Akrostich היום פורים). Jehuda Halevis מי כמוך, arabisch (punktiert), mit den hebräischen Anfangsworten der Strophen. Akrostich: Alphabet und אני יהודה הלוי הקטן ברבי שמואל הלוי, dann nochmals Alphabet und אני יהודה. Es ist die bei Steinschneider S. 289, N. 103, 8 und S. 291, N. 116 (vgl. Monatsschrift, J. 46, S. 581 f.) erwähnte Dichtung. An der erstem Stelle citiert St. als Schluss die Worte מן מתלך כל קריין יא רב. Hier lautet der Schluss: הן נ$לןי ו$ל קגיין;א $ללא (d. h. «SÜLL» *JUI ü ^jJjjäi!)• Zum Schlüsse 6 ,יום הפורים יום הפורים Strophen (Akrost. יהודה). 18. ספר פרסומי נסה די פורים בלשון ערבי. Algier 5647 (1887), herausg. von Elija 82 .ניג S. 12°. Inhalt: Ein Purim-Lied mit dem Akrostich יוסף שלום (Vorbemerkung: מנהגנו לאמרו אחר הסעודה לכבוד יום פורים). Die Geschichte von Esther, arabisch erzählt, mit denselben Worten beginnend, wie die bei Steinschneider, S. 288 unter N. 103b erwähnte Erz. ספור הנס. Den Schluss bilden: דינים די מגלה ודי פורים בלשון ערבי (S. 72—76) und drei Pijjutim. Der erste hat die Ueberschrift: פיוט בלשץ ערבי מהדמב״ם ז״ל מיוסד על פי מאמרי ח״ל על סדר א״ב; es ist die von Hirschfeld in Semitic Studies in memory of Eohut, S. 249, unter N. 6 erwähnte Dichtung. Sie ist hier Maimuni zugeschrieben, weil sie dem Maimuni zugeschriübenen arabischen Estherkommentare angehängt ist. Die an-