Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1900-09-01 · 5 (September-Oktober 1900) · p. Seite 134

134 nach ihm Jacob mit den Worten עם לבן גרתי seinem Bruder sagen, ich habe Alles meiner eigenen Kraft zu verdanken, da ich doch bei einem so notorischen Geizhals wie Laban gewohnt habe (p. 60). Die Worte Josef’s הזה אחיכם הקטן sind als Ironie aufzufassen: Ist dieser junge Mann da der kleine unbeholfene Bruder, von dem ihr gesagt habt, er könnte keine so grosse Reise unternehmen?! (p. 75). Interessant ist auch folgende Bemerkung zu Num. 12, 1 (p. 161): Nachdem Mirjam gesehen hat, dass wohl sogar den 70 Aeltesten, sowie Eldad und Medad, nicht aber den Söhnen Moses die Prophetie zu Teil wurde, glaubte sie die Ursache dafür hierin zu finden, dass diese eine Fremde zur Mutter hatten. — Andere Erklärungen wiederum sind ganz unmöglich. So z. B. bezieht er לבו Gen. 8,21 aufNoe und deutet den Vers folgendermassen: ויאמר י״י אל לבו כנוי לבו שב אל האדם והוא נח ורצה בזה שאמר• זה לנחמו כמו וידבר על לב הנערה וכו׳ (p. 12); והאמין ib. 15, 6 fasst er als transitiv auf (p. 19); ותרא ib. 16, 5 bezieht er auf Abraham (p. 21) und יצעק Ex. 22,6 auf den Gläubiger: והיה כי יצעק אלי יש לפרשו שהוא שב אל משיב העבוט ואמר שהמשיב העבוט בקד וערב יהיה שכרו מרובה עד שאם יקרנו דבר יצטרך אל הצעקה תכןש יענהו השם משמי קדשו וכו, (p. 124) u.s. w. — Was aber bei einem spanischen Autor auffällt, ist Mangel an Kenntnis der hebr. Grammatik. So leitet er ויכל Gen. 2, 2 von כלל ab (p. 7), erklärt רדה ib. 45, 9 als herrschen, mithin als ob die Wurzel רדה wäre (p. 82), hält es für möglich, dass ותמרו Deut. 1, 26 mit אמר zusammenhängt (p. 186: ותמרו לשון התרסה התרסתם כנגד מאמרו זה כת׳ רש״י ז״ל הוציאו מלשון שרש ותשרש שהי^ עקירת השרש כן ותמרו עקירת מאמר) u. s. w. Nicht viel glücklicher sind auch seine lexikalischen Bemerkungen. So fasst er ערירי Gen. 17, 2 als ארירי auf, bezieht das Wort auf Elieser und erklärt den Vers folgendermassen: ואנכי הולך עם זה שהוא דמשק אליעזר עתירי שהוא מזרע ארור ויהיה ערירי כמו אדירי והוא אינו ראוי לברכה ואחריתו תקולל וכו׳ (p. 17, vgl. Ep. z.St.); מרמה Gen. 26, 35 bedeutet sowohl Klugheit und Einsicht als auch Betrug, Isaak hat es nun im ersteren Sinne gesagt, Esäu aber im zweiten aufgefasst; חיה ib. 37, 33 bedeutet Versammlung, wie in Ps. 68, 31 (p. 69: חיה רעה וכו, קבוץ ועצה רעה כמו גער חית קנה ... Inbetreff des Psalmverses s. Ep. z. St.) u. s. w. — Ist nun auch Astruc in diesen Erklärungen originell, so ist er es doch nicht überall, sondern schöpft reichlich aus seinen Vorgängern. Seine Hauptquelle, an die er öfters seine eigenen Erklärungen aidehnt und die er häufig anführt, ist Raschi, doch citiert er auch noch folgende Autoren (s. Vorrede p. XI): Abulwalid (einmal zu Jes. 53, 9), Jehuda Halevi (zu Est. 7, 4 als בעל האזהרות), ihn Esra, Maimonides, Nachmanides, Gersonides, Nissim Verf. der Deraschoth (s. ob.), Don Astruc דירניגיר״ה, einen R. Jehuda und Jose b. Jochanan aus Jerusalem (s. p. XII, n. 1). Ausserdem hat er aber noch viele andere Autoren benutzt, ohne sie zu nennen. Es sind dies, wie der Herausgeber in seinen lehrreichen Noten nachweist, folgende: David Kimchi, Samuel ibn Tibbon und sein Schwiegersohn Jacob Anatoli, Tosaphoth zu Pentateuch, Chaskuni, Jehuda b. Elieser, Bachja b. Ascher (sehr häufig benutzt), Ascher b. Jechiel und sein Sohn Jacob, dann noch Jomtob b. Abraham und David Abudirham. Ich glaube zu diesen Autoren noch Josef Bechor Schor hinzufügen zu können. Vgl. z. B. beider Erklärungen zu Gen. 15, 13 b; 17, 2 b (A. p. 22: . וארבה אותך במאד מאד אמר זה בכפל לשון בעבור כי אולי יחשוב היות המילה כלי למעט התולדת בשדהו שירבה לו כח ההולדת ברבוי הבנים יותר מן הנהוג, desgl. bei B. S. ed. Jellinek p. 25: וארבה א, ב׳ מ, שלא תאמר שמא יעכב אותי מלהזריע לא 17 ,18;(די שלא יעכב אלא יסייע וכו׳ (beide führen als Parallele Arnos 3,7 an); Ex. 2, 23a (A. p, 90: ויהי בימים הרבים ההם יתכן כי בימים שעבת