Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1898-11-01 · 5/6 (November-Dezember 1898) · p. Seite 173

173 בזה הדבר במה הפרידה. ומה תשיב עליו מדברי התעודה. ׳לצמר דברים חקקת ותשימה. שנות עו׳ אמרת המשנה קדומה. פי בה מפורש מדת התרומה. עד ידע ישראל כמה ובמה. "מלה אחת זאת והראשונה. ותשוב האחרונה על (אל?) הראשונה. לא נערך בה מדה ולא תכונה. וכל אחד יתן כחפצו בלי תואנה. •נמת שלישית אנו צריכים אל הירושה. לדעת יום השבת להקדישה. •ויום השבת נודע לכל באי• עולם לנפישה. לא• מן דעת ושכל* * * 4) שלשה וחמשה וששה. "סרת מן הדרך וטורח הרבית. באמרך רביעי לדעת מה הוא הכלי שיקבל מומאה ותעיח. כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם לא הנית. כלם בחורה מבוארים אם בלבך תשיתח. "עודך מחזיק בראיות שבורות. חמישית נמתה יש עלינו מצוות ואינם בתורה מבוארות. כמה תפלות ומצוות אחרות. והתפלות במקרא אינם נזכרות. "פיך לא הגד, והתפללתם אלי. ובכמה מקומות התפלות נזכרים עלי. כן תפלת דניאל איש חמודות לא זכרת במלולי. וכל מצוות וחוקים שאינם כתובים בתורה ארחיקם ממולי. והעושה אותם אדושנו ברנלי. ככת׳ ועסותם רשעים כי יהיו אפר תהת כפות רגלי6 *). "ציונך נפל מן המנדל. ששית אנו נצרכים אל השכל4) ובו נתנדל. לדעת מספר השנים משחרב בית שני ונחדל. אשיבך על זה וכבודך ידל. "קושר מהתלות בלי חכמה. באי זה ספר זאת עלינו רשומה. לדעת חשבון כמה שנים משחרב בית המקדש השני על קבוץ איומה»). "רוב עמל כתבת בלי הועלה. שביעית נמתה אנו נצרכים אל השכל4) ובו נתהללה. לדעת בו קץ הגאולה. ותחיית מתים בנבלה. ״שירות נביאים וכל חוזים. כל אלו נזכרים ובהם נאחזים«). לא מדכרך וסכלך4) הפוחזים»). Saadja hat nun für die Notwendigkeit einer die schriftliche Lehre ergänzenden und sie erklärenden Tradition folgende 7 Beweise angeführt8): 1) Die Mischna ist notwendig, weil sie eine nähere *) Geiger (vgl.אוצר נחמד IV, 16) corrigirt hier überall סבל הירושה סכל, das die Karäer für Tradition gebrauchen (s. z. B. Hadassi, Eschkol, Alfab. 169, Buchst. כ ff.), das scheint mir aber nicht nötig zu sein. *) Die letzten 2 Strophen scheinen eine Interpolation zu sein, denn jede Strophe in der ganzen Streitschrift hat je 4 Glieder. *) Hier scheint wiederum ein Glied zu fehlen. ~) Dieser Satz ist mir nicht recht klar. 8) Eigentlich sind das nur 7 Beispiele eines Beweises. Saadja will nämlich darthun, dass die schriftliche Lehre notwendig der mündlichen als Ergänzung bedarf, da nicht alle Gebote in der Bibel enthalten sind, und da manche biblische Gebote wiederum einer ergänzenden Erklärung bedürfen. Zu bemerken ist, dass auch Ibn Esra sich des letzteren Argumentes bedient, um die Notwendigkeit der Tradition zu erhärten, s. seine Einleitung zum Pentateuch-Comm.: בעבור שלא תמצא בתורה מצוה אחת בכלצרכיה מבוארה. Er führt als Beispiel die Kalenderkunde an. In der Einleitung zur längeren Becension (ed. Friedländer) giebt er noch andere Beispiele, darunter auch das Gebot von der Sukka: כי לא הזכיר כסה אבות מלאכות ותולדותיהן וטדות חקוח הסבה ומשפטיחן.