Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1898-11-01 · 5/6 (November-Dezember 1898) · p. Seite 163

163 wortung der 6. Frage des ersten Oapitels genannt: שאלה ככור כעל מום נאסר על המקדש מניין [ש]מותר לנו בחוץ. תשובה אסר ריש לקיש בא צכי 4ללמד ונמצא למד בא ללמד לנו שחימר. למדנו אכילתו שני ...®). Die Deduction selbst findet sieh weder im tannaitischen Midrasch, noch im Talmud. Ebenso apokryph ist ein im Namen des ד הושעיה gebrachte Antwort auf die Frage דרוסה אסורה מנין, mit I. Sam. 17, 34 als Bibeltext. Auch was in Gap. II Ende (= Maim. H. Schech. II, 22) in der Antwort auf die Präge* ישראל ששחט לנכרי כשרה מניין als Ausspruch des רבה בר רב הונה gegeben wird, sucht man in Ohullin 39 b vergebens. Er lautet (wie es scheint, in entstellter Form): אץ חוששין למחשבת הגוים למחשבת מרי מלכין ומחשבת הזובח שג׳ כי לא מחשכותי (47,מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם יד. Eine spätere Autorität wird mit einem sehr verdächtig Mingenden Citate genannt in der Antwort auf die Frage (48נפולה אסור טניץ (Gap. V, Fr. 8). Sie lautet: שג׳ מפי ראש הישיבה ירושלמי כל המאכיל ישראל בשר נפולה ילקה בחרבו נפלה49) שני לכן כה אמר יד׳ אלהים ״*.ונט׳ ידי על אדם ודג׳ מ׳מ׳ אד׳ וכיה' ונת׳ ח׳ מת' ודד׳ בח* יפלו). Diese Anwendung einer Bibelstelle, von der nur die letzten zwei Worte einen Bezug auf den Gegenstand der Frage haben, ist typisch für den grössten Theil der Bibelcitate unseres Werkes. Es wird nämlieh irgend ein ßibelsatz zur Beantwortung einer Frage herangezogen, der inhaltlich in gar keinem Zusammenhang© mit der Frage steht und nur als Denkvers, als Mnemonikon dienen kann. Dass für eine dieser Bibelanwendungen hier ein ״Schulhaupt aus Jerusalem“ als Autor genannt wird, zeigt, dass in den Kreisen, denen diese Bibelanwendungen entstammen, auch anerkannte Autoritäten als Urheber derselben gelten. Es seien noch einige dieser sonderbaren biblischen Citate hier angeführt: III, 7. ש' אם נשברה מפרקת שלה נבלה מניין. ת׳ ש׳ נקרעה מגבה נכלה מניין. ת׳ שנ׳ ויאמר :8 ,111 — .(61שני ותשבי מפרקתו 6אליו שמואל קרע יוי׳ וג׳*). — IV, 9: ש׳ מי שאינו יודע אצלנו ששחט (64שואלץ אותו8*) מניין לנו ששואליןאותו יור׳ר׳ .ת׳ של שאול שאל האיש לנו. — IV, 10: הרי שראינו ישראל מרחוק ששחט והלך לו ולא ידענו אם יודע אם 65אינו יודע מותר מניין. ת' שני לא תקלל חרש ולפני עור לא וג'). — V, 3: ש׳ נקובה אסורה מניין. ת׳ של הבוק תכוק הארץ והבוז תיבוז כי יוי' דבר אח הדבר הזה**). — V, 4: ש׳ חסרה אסורה מניין. ת' שנ'7*) כי קצר המצע, 46) Hier folgt Deut. 12, 22 (combinirt mit dem Schlüsse von 15, 22) in folgender Abbreviatur citirt: אך כא׳ יא' איה׳ וא׳ה׳ כ׳ת־ הט' זה׳ יה׳ב׳ וכא׳. Auch sonst werden in unserem Werkchen biblische Texte sehr häufig mit den Anfangsbuchstaben der Wörter angeführt. Die ׳Abkürzung wird durch Funkte über den Buchstaben bezeichnet. 47) Jes. 65, 8. 48) S. Maim. H. Schech. IX, 8. 4®) Die zwei Worte ב׳ נ׳ sind corrnpt. *°) Ezech. 25,13. “) I Sam. 4, 18. 52 ־) I Sam. 15,28. 58) Maim; H. Schech. IV, 6: מי שאינו ידוע אצרנו ששחט בינו לבין עצמו שואלין אותו. ") Gen. 43, 7. s5) Lev. 19, 14. ־e) Jes. 24, 3. *י) Jes, 28, 20.