Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1898-03-01 · 2 (März-April 1898) · p. Seite 57

57 -אני מסך ופרוכת לאמן אשר הביא.למקדש אל תשורה כמר חיים למאסרן מיוחס וזוגתו בשם נקראת דבורה. 10) שיים לב לקץ• בשר אנוש ובחון, כי סוף נתוני לו לכליון ףאש שא לשוב נפש מקום משפט וראה להמציא לה יקר פדיון הלוך בתם דרכי תמימה זאת, נחה בשוחה זו וגן עליון. נם דע עמוד נפש בדין עליון התמד ביראת אל ונקיון שומה בנן עדן ופה חביון. 11) הבט אנוש קץ כל נוית חי, ושנא רדוף הבל וסור מרע, שור כל אשר עשת חסידה ואת, ני במשנה לכל בינה טעמו שונה הכמה. 12) בן מימון נם כי ידעתי, איך הועלת• קובלני על כי פרשתה, בלשון אין בו תחת עברי שמתו ערב, ובהסתר גם כי נדפס הוטעה עד ה־ שחת כמעט הזה עתי גנוב אתי כי טוב תתי מאמתחתי. את הבנד, על יד האיש זכרון חובי, פן ישאר מעות עתה, עם התודע איך יום סבות לוקח כספי 13) תשלח נא לי וזכור לכתוב כי לא אשלח כי ידעת לפי מעללי לעולם תשורה עי,ני נתתיס לך דוד תמורה בשובם אחדים ונפשם קשורה בקום זה אלי זה למקנה גמורה הלא הוא יהי מחזירה לסורה שאר הידידים נדבר סתירה ואחה חכם לב פתח נא סגורה. 14) היות לבך לי ברוב טובך לא ידעתיו למיום לבבי וכל מ• והן לז ממשש ומרגיש כמו לז, ואולם לזאת יחרד עבדך כי והא אהבה היא תשומה בידו, ולמה לפי זה אנחנו וכן כל אמת זאת לעיני פליאה פלילית, תם כי בשחק ארמון ישחק אל נא תרתקי) יביטו על ערכי על כל אסר מני -ן- 15) עיני כל חי לאיש יצחק ןמן לו אל היכל מעון, ףעי תראו כי נס הוא לו י) Es ist wohl ןקךרןק zu lesen,