Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1898-03-01 · 2 (März-April 1898) · p. Seite 56

56 6) זעוף) ואחיו ט ן מנו פח לי, להם להרע יום ליום חושב רזון ישלח בם במשמנם ובאהלם אל [נא] יהי יושב ארי איש תמע(!)(שמע) קל תא מן שמיא ולא א ן בדין מן תחות בו ן כביא ותנרא ומוחא לכל קןרויא וקימין בסתרא כנוני דמיא ואמרין לעלם אנן םןרביא במאי די יהשכח לכל נובריא יחון מ ן שתבחין בגו עןממיא לפלחי אלהא בני רברביא מטו לון בנו רןבות אןלפיא יתובון קטיפין תקוף קרניא בנור ידלקון עד עלם עןלמיא שלימין דליבא אלתא דןחליאי) יחון לון שבילין בגו קאמיא משזיב ומציל בעיל מון פתיא*) אלהא ומלכא לכל מןלביא. - — V-/ — — v✓ — — v — — 7)ידיע לות כל אנש להוי דין, חבל על מרדין דאינון שכיחין, דמןיתין לעלמא לוטין ומרעין, זעירין דמנהון כחיוון באורחא, ואף רברביהון כסנאין לעלמא, למיפקד ומנזר ומיקם אסרא, וחדוא עליהוןדאבדין ותו לא, ארי ביש דאינון סבירין למעבד, סליק חיך תננא ומחף) מהימנן, ואף די שכיחין בקושטא בסופא ובדנו יסופון ופגרון דכולהון ברם כל דעבדי רעותא דרמא, בעדן דחיין ובתר דמיתו, בגין דא יהבון רבותא לריבון, תמר מרדין ונטר בחירין, נם זכור כי בדין תעמוד נפשך בעבור אחרי מות תחי רוחך תחשוך מחטוא תעצים טובך תחלה ועטרת צבי עמך. — ׳v — — v/ — — v — — w - 8) לבך תן אנוש אל כלות גופך ועשה בל אשר צוך קונך תעצור תאור. תעלה שכלך כאשר עשתה זאת אשר תחתך ךורש לאל עליון ^דד בלי רעיון ןרחץ בניקיון ףנה ונם הגיון ךייך הוא כמו חביון יצלח לנסיון 9)ךןרד הלום תקרב ישר ובר לבב יחד אלוהותו 3ןהר אזי ישמע אל לב הכי רואה ןפאר יכהן איש *) Vgl. Gen. 36,27 אלה בני אצר בלהן וזעון ועקן, es ist eine Anspielung auf seine Gegner. 2) Vgl. Dan. 4, 24. Warum Plural מטו? J?ie zweite Hälfte dös Verses ist schwer verständlich. 8) Eine Silbe zuviel. 4) Paraphrase von Dan. 6, 28.