Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1897-11-01 · 6 (November-Dezember 1897) · p. Seite 183

183 Folgende Stelle führe ich an, weil darin ein wörtliches Citat aus der Schrift des Gegners vorkommt: Nachdem ich seine Abhandlung näher betrachtet habe, sah ich, dass er dieselben Ansichten zu bestätigen sucht, welche er während unserer Disputation äusserte, nur hat er etwas hinzugefügt, um seine Behauptung von der Sprachfahigkeit der Seelen zu demonstrieren; er fügt noch eine gewaltige Dummheit zu, und widerspricht den heiligen prophetischen Schriftworten phne jeden zwingenden Grund. Hier seine Worte: ״Wenn er. [der Gegner] widersprechen und sagen sollte, der Verstand könne nicht zugeben, dass die Geister, nachdem sie sich von den Körpern getrennt haben und des Sprachorgans beraubt würden, noch sprechen könnten* so ist die Antwort hierauf, dass derjenige, welcher dies behauptet, auch annehmen müsste, dass die geistigen Engel, die ebenfalls keinen Körper und kein Sprachorgan besitzen, nie mit den Propheten gesprochen hätten. Er müsste auch die Ansprache Gottes an Israel am Berge Sinai leugneu, da dem Erhabensten doch auch körperliche Attribute und Sprachorgane nicht zuzuschreiben sind. [Indessen] ist die Ansicht mancher Philosophen und ihrer פלטא תאמלת מא סטרה פי אלמקאלז? פי הדיא אלמעני ראית אנה קד אתבת' אעתקאדאתה אלתי גרת ביני וכינה פי וקת אלמנא&רה אלא אנה ואד פיהא שיא יסתדל בה עלי או/באת מעתקדה פי כלאם אלאנפס פנא באלשנאעז? אלקוית ואנפי נצוץ אלכיתב אלמקדסז? אלנבויז4. ודפעהא סן גיר צרורה תל[ום] אלי דילך ואלד־י קאלה פי הדיא בנצה הו הו־א: פאן אעתרץ וקאל ואלעקל לא יגיז אן אלארואח תתכלם וקד אנפצלת ען אלאגסאם ולים להא אלה כלאם כאן.גואבה .אן מן יקול בדילך כד־לך יקול אן אלמלאיכדו אלרוחאניין לם יכלמוא אלאנביא אדי הם מתגרדין ען אלאגסאם ולים להא אלו? אלכלאם בל ינכר צטאב אללה לישראל עלי [גבל] סיני לבונה תעאלי מנוהא ען צפאת אלאגסאם ואלאת אל[כלאם ואנמא יבון] מצהב בעץ אלפלאספז? ומן תבעראיהם ונירהם מן אלחכמא יגיז כלאסאלרוחאניין וקדרתהם עלי אלכלאם בגיר אלז? ופי אילכתאב בתיר מן צטאב אלמלאכים מנהא וירא מלאך י״י אליו בלבת אש וגירה ופי כלאם אלחבמים בת קול כחדר פאלטריק יכיף בהא כלאם אלמלאיכז? אלרוחאניין במתלה יחכיףבלאם אלארואח. הצא נץ כלאמה אלדיי ואדה עלי מא סמעת מנה פי וקת אלמנא&רת אלך. Anhänger wie auch sonstiger Weisen Männer, dass die geistigen Substanzen auch ohne Sprach- Organe zu sprechen vermögen. In der heil. Schrift ist oft vom Sprechen der Engel die Bede, z. B. וירא מלאך ד׳ (Exod. III, 2) und sonst; bei den Weisen kommt das בת קול öfters vor. Auf dieselbe Art also, wie man die Sprache der Engel erklärt, kann man auch'