Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1897-11-01 · 6 (November-Dezember 1897) · p. Seite 182

182 dem Verl, und dem Gegner stattgefunden und namentlich über die agadische Erzählung von dem Gespräche der zwei Seelen (Berachoth 18 b), über Samuel und die Zauberin von Enäor u. s. w. sich erstreckt .ז hat. Dann, setzt Verf. fort, machte ich von Bagdad aus längere Reisen nach Osten und Westen; bei meiner Rückkehr fand ich, dass er (der Gegner) seine erwähnte Abhandlung aufgesetzt hatte, obwohl ihm die Nichtigkeit seiner Ansicht nachgewiesen worden; ich sah ein, dass er dies nur gethan, um den Umfang seiner Abhandlung zu vergrössern, ferner damit er nacher sagen könne: ״ich umdeute nicht die deutlichen biblischen Texte“ und so auf die Umdeuter schimpfe. Dieser Mann muss demnach folgende sechs Ungereimtheiten zulassen: erstens widerspricht er der Aussage der talmudischen Weisen, dass die Frau von Endor den Samuel wieder-belebt hat; zweitens prass er annehmen, dass die Seelen mit Stimme und in Worten sprächen, trotzdem sie nicht das körperliche Organ hierzu besitzen; drittens muss er zulassen, dass die Zauberin die Macht besessen habe, mit dem Geiste Samuels zu sprechen (oder dessen Geist zum Reden zu veranlassen); viertens• nimmt er an, dass die Accidenzien auch ohne Substrat stattfinden können; fünftens meint er, dass der Spiegel auch Figuren zeigen könne, die ihm nicht entgegengesetzt werden; sechstens endlich unterstützt er die falsche Behauptuug der Vorhängler [אצחאב אלטנדל ,בעלי הפרגוד, die vorgeben, hinter einem Vorhang mit den Todten zu sprechen] . . . Der Text dieser Stelle lautet: אם אני [סאםר]ת ק בגדאד מנרבא ועדת אליהא וסאפרת ענהא משדקא ועדת וכאנת אלעודה בעד מרי4. טוילא מנו־ אצתמעת בה פוצדתה ולף מקאלתה אלמאכורא ■וקד סטר פיהא אעתקאדה אלאי צדד מנה פי האל אלמנא&רא פעצבת מן אצראר הדא אלרצל עלי מעתקדאתה וקד באן לה בטלאנהא ועלמת אן אאבאתה להא הו [לי]כבר חצם אלמקאלא וליכאר מן קולה אנא לא נתאול אלנצוץ אלצליא אל£אהרא תשניעא עלי מן תאולהא פלתעלם איהא אלנא&ר אן הדא אלרצל קד אלתזם פי םנא6רתה הייה בפת[»]• שנאעאת אלאול אנה דפע כלאם אלחכטים דל אלאין חקקוא אן בעלת אוב אחיתה: ואלאאני אנה צוו כלאם אלאנפס באלחרף ואלצות בגיר אלא צסמאניא: ואלאאלאא אנה צעל פי קדרא אלסאחרא אן תנטק רוח שמואל : ואלראבעא ,אנה צוו פון אלאערא^ תקום בגיר מחל: ואלצאמסא אנה תוהם אן אלצורא אלסאהרא סי אלטראא גיר אנעכאס: אם אלסאדסא אנה צחה טא ידעונה אצחאב אלמנדל כל אלך לית [בין מא קאל] אן רוח שמואל כאנת באקיא והאא אאבת בגיר רכו[ב ה]אה אלשנאעאת אלך. תחת#,מ ist in der Apologie nicht erwähnt und war dem Verf. wahrscheinlich imbekannt. —B. 126: יום אלחשר ist auch bei den Muhammedanern der Terminus für den Tag der Auferstehung. — 8. 127: das eingeklammerte ״oder man muuM u. s. w. ist zu streichen. ב־