Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1897-05-01 · 3 (Mai-Juni 1897) · p. Seite 98

seiner hervorragenden Ze\tgenossen dahinscheiden sehen, ohne in einer Elegie das Andenken dieser Vorkommnisse festzuhalten. So hat er noch 1684 dem in der Nacht auf Sonntag den 19. November zu Modena heimgegangenen Rabbiner Abraham Josef Salomo Graziano ein Trauergedicht gewidmet. Die Familie Rocca war im 17. Jahrhundert auch in Rom vertreten. Von Rieka, der Mutter Mose Rocca’s hören wir, dass ihr nach dem Beschlüsse vom 12. Juli 1620, der Frauen den Besuch des Friedhofs verwehrte, nur in Begleitung ihres Schwiegersohnes und eines Rabbiners die Erlaubniss ertheilt wurde, alte fragmentirte Pergamenthandschriften im Grabhügel ihres Sohnes zu verscharren1). David b. Josef della Rocca, ein Freund Debora Ascarelli’s, ist einer der vier Rabbiner Roms, die 1621 je drei Monate mit dem Amt der Schriftführung in der Gemeinde betraut erscheinen.2 *) Leo da Modena, dessen Sonnabend den 21. März 1648 zu VenedigerfolgtenHeimganglsaiSabbataiRafael b. Mardochai della Rocca betrauert, sehen wir einmal auch bei seinem Leben schon in Beziehung zur Familie Rocca. Das Hochzeitsgedicht zu Ehren der Vermählung Uriel Chajjim della Rocca’s mit Rachel, der Tochter Obadja Sinigaglia’s hat Leon da Modena gedichtet und in seinen handschriftlich gesammelten Gedichten uns überliefert.5) Entbehrt auch della Rocca’s Gedicht aller selbständigen Bedeutung, so ist es doch als Zeugniss des tiefen Eindrucks, den der an Einem Tage erfolgte Tod zweier Männer von der Bedeutung da Modena's und Elia b. Benjamin Modena’s weithin in den Gemeinden Italiens hervorrief, von biographischem Interesse. קינה שקוננתי אני ישי רוקקה על שמועה הבאה מויניציאה בפטירת החכמי, והגאונים היד. הגאון כמוהר״ר יהודה אריה ממודינא ריש מתיבתא של ויניציאה וכמהר״ר אליה בר בנימין מודינא זצוק״ל שנפטרו שניהם ביום ש״ק כ״ז ימי׳ לחדש אדר הת׳יח בויניציאה הגודר פרצות בישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו וחיים טובי׳ שבקו לנו ולכל ישראל: יחדיו עמים גדולים וקטנים ספדו לחכמים הנפטרים שאו נא קול אחים ריעים לנאמנים וגם ישרים ספדו נא בקול בוכים להגאונים יהודה אריה ואליה בר בנימין ספדו נא וכי י) Berliner in der Hildesheimer-Jubelschrift p. 155. 2) Berliner, Geschichte der Juden in Rom II 54. s) Neubauer in Roest’s israelitische Letterbode 3,101.