Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1896-09-01 · 5 (September-Oktober 1896) · p. Seite 146

— HG — זאת. טסו טמנו עליזות ונתבטלו חרוזות השירים. ואני הקטן שבמשוררים. שיחי ארים. וכה אומר: מה זה? בוכים עלי מזה ובן מוה קול או־ מרים הו הו במר נשמע מי הוא? חוקר ודורש טוב בעמי הוא הועם פאר העם גאון הדור ר" אנה? הלך ופנה ב־ אשר פנה נבור וגור אריה יהודה רב אושר? חיש עף בלי כנף בעת הוסר למעון שמי מרום לעדן גן מלאך הוא שר מאד ישר ושם מלך אושר כמו צדיק יסור עולם 5 עמם מקום אשר הוכן להנעימם? בין מל־ אבי רום מ־ חנה עליון אחר הגד ואל תעמוד והתאחר. נפטר לבדו או בחברת איש? אראל לעלות כאליה אלי הר אל? מי הוא אשר זכה היות עמו זה הוא כי א־ דעה מי זה ואי זה הוא. זכרה שמו נא לי ואל תעלים הנו צדק באיפחו ונם הינו? הוא רב אשר הן כל ימי חייו 10 שמה או שם בגוף יהיו ובנשמה? נראה פניהם עוד בעולם זה יום מר מה י-עשה אדם ומה יאמר? אם שם תחי נפשם לעולמים נספור מה נא־מרה על זה ומה נשפוט? יום מר גפתע בא אלי תבל זה רע ברד בזרם רד עלי זרע נספור וגם נבכה בלב נדכה היום בנשוא לבבנו לאל איום? האם ארוכה יש למכה זאת 15 יה חיש ישלח משיחנו וחיש יחיש היום בקולו נש־ מעה כי כן נא נא, נלין בצדק בה וברננה מתים יחיה אז׳ בעיר ציון בלי פטירת אב. ושר גדול בישראל נעצב ונדאב. באדר כמו באב. הצעיר יט״ו. Eine besondere Erwähnung in der Geschichte der Echogedichte verdient der ausgezeichneteste Vertreter der hebräischen Poesie unter den Juden Italiens im 17. Jahrhundert, Immanuel Frances. Wie als merkwürdiges Naturspiel draussen inmitten der Berge manchmal ein doppeltes Echo uns begegnet, so hat dieser kühne und glückliche Pfleger der hebräischen Sprache sich nicht begnügt, das einmalige Echo mit überlegener Leichtigkeit in seinen Versen zum Ausdruck zu bringen, sondern auch das Kunststück zu Wege gebracht, dem Echo gleichsam ein zweites antworten, der Stimme Tochter, wie man das Echo hebräisch zu nennen pflegte, eine Stimmenkelin, ein verkürztes und verjüngstes Echo folgen zu lassen. Es konnte natürlich nicht das Schriftbild der Worte sein, das zu diesen Künsten sich hergab, sondern nur ihr Klangbild, dem tonverwandte, sinngebende Echoworte sich anschlossen, um dem Gedichte das künstliche und doch so natürlich scheinende Gepräge zu leihen, in dem Innigkeit mit spielender Bewältigung unglaublicher Schwierigkeiten sich vermalte. Das Muster, aber auch zugleich eine Perle der Gattung bietet uns die Elegie mit dem doppelten Echo, die Immanuel ד