Hebraeische Bibliographie · 1865-05-01 · No. 45 Mai-Juni · p. [Seite]

67‘ noch andre. — Das Schriftchen beginnt, mit 3 Distichen, dann יסוד היסודות כוונת משההנאמן בבית החכמה ... — Ende -אשר המציא בכחו כל..יצורי עולם und wieder 2 Distichen.10) Hingegen endet die HS. Brody (nach Schorr’s Mitth. vom Jan. 1858): ומאמר משה הנאמן בבית החכמה בוה המאמר בארם האוכל ס^ץ החיים אשר לא שמע לקול הנחש.והאשה , אמנם האדם הנגרש מג״ע לניהנם ירד לביהנם ונידון שם לדורי דורות וכל הדברים האלה בו' לא יצטרך, באור •מזה המאמר עד אחריתו (ברץ■ רחמנא דסייען). Zu Anfang liest man: שיש שם, מלח שם מלה ערבית ואם היא עברית אמנם הוראתה בערבית וולח הוראתה בעברית כי בעברי היא שמוש, פעל ,מורה מקום ובערבי הוא שם מורה הוצאות מציאות(“, Assemani verzeichnet unter■ 298, 10 ein Fragment mit dem angeblichen Titel שבלי הלקט oder שבילי דעה© von jehuda dem. Philosophen, anfangend: [שיש שם מצוי מלת שם ערכית [צ״ל ערבית והזה אתה בערכי!צ״ל והוראתה בערביז מציאות. Dass der identisch sei mit un8erm ־Jehuda, hat Ass. wohl; richtig vermuthet. Diese Glossen erstreckten sich jedenfalls über einen grossen Theil des Jad, und lernen wir hier zuerst Jehuda auch als talmudischen Gelehrten kennen. Ein Fragment desselben Werkes befindet sich in Cqd., München 273 Bl. 29-116! (HB. VI, 78), vielleicht auch in Cod• De Rossi 286, 7 worüber wir Hm. P. um Auskunft bitten. בעל) שפולי הלקט) wird citirt, auch ׳יס' יראים häufig wird ein Wort italienisch (בלעין) erklärt , was dem Werke ein besonderes Interesse verleiht, da der Vf. ein jüngerer Zeitgenosse Dante's war. Heber HD s. Catal. I. h. p. 1110 und Catal, Codd. Lugd. p. 37. Andre HSS. sind Vrb. 53, 9 , Par. 158, 3 u. 305 (Litbl; VHI, 404, IX, 195), De Rossi 207, 6; 423,, 5; 771, 8; I7rt 408j Mich. 72, Saraval 19, e; ehern. Foa 14 (wohl diese Stem’sche); auch Münch. 43 (L. 42)', ohne das AnfangsgedichtIJ), beginnend mit der Vorr. des Uebersetzers (BL 21), der vollständige Tit. Bl. 22 b: ספר מחובר ממאמרי הראשונים ביסודות על דעת הפילוסופים ואכוקרט וגאלינוס ־ממה שעיין בקבוצו וחבורו יצחק בן שלמה הישראלי הרופא. Auf den Schluss folgen ohne Absatz die, Verse: . , ,,־ ראו. ספר יקר כלו המורות בחדר לבו מומוח קראו פניו כעבד את פני רבו והוא מצב עלי ארץ ועל עבים ישו [ישוט] רכבו כסלם מלאכו אל שס והם. עילם ויורדים מ ־ יי• daun. מהפילוסוף רבי שלטה שרגי ולה״ה סליק (sic) נשלם ספר היכולות. 10) Die Anfangsverse lauten: מיס ממי בור מדעם ויקם משר־־ז ויושיעם דלה להם אך הפעם die. Endrerse: ילר או לי בן לא איחר לאמר יוסף לי בן אחר. עת הבנורת באו לרלור־ז באו רועים ויגרשובס ויהודה גור אריה דלה עת פחח אל רחם לבי וקראתיו בשמו בן פורח 11) Diese Auffassung ist eine unrichtige, da auch im Arabischen ח׳ם und האהנא wie im' Späthebr. בכאן ,הנה ,שם, franz. g, Italien, ci und vi, ursprüngliche Ortsadverbia sind.; s. Catal. Codd. Lugd. p. 130 n. 2. x Jehuda hat wahrscheinlich die Beinerkling in Sam. Ibn Tibbon’s Vorrede zum More nicht richtig aufgefasst, und verstand schwerlich Arabisch. 12) Catal. Lugd. p. 37 lies קחו ספר לנסות, dann gjsfp מ בלי נרות• spater והפש״טו.