Hebraeische Bibliographie · 1864-07-01 · No. 40 Juli-August · p. [Seite 98]

9* וכן! ׳הנראה -על ׳ווית;קטנה.;נראה קטן; Dennoch ist: das Nachfolgende bi« End•• der Seite physicalisch«, erst BI., 208 b istkurz* und: allgemein, von der׳ ka*- Wendung der Optik auf׳ die Messkunde die Rede;. Es folgt die Eintlteihing des Lichts in grades• und gebrochenes! (אור בשפר) , letzteres, entweder zurückgeworfenes־חמרת אהותייר!) ׳) oder ״einbrechendes“ TOM. בקרא »אור פשוט הזה;תעוב ומן :נפשטת אל •הבור [העיר■? שופטים ט׳ לזג] ׳ואחה הבן מטנו .שהאור פו®ט ־לפניו והולך כנגחו. Das seitwerts vo.n dem Auge reflectirte heisst אזר ־הגזור. Es■ folgen! einige Sätze über die׳ Brechungswinkel. Die. Optik selbst zerfällt nach der Eintheilung der Strahlen inr הכמת.המראה •־הישרה und,הכסח המראה המעוקלח (Kaloptrik und Dioptrik); sie״ selbst i!s.tr ein! Zweig der Geometrie• 2*,חבטה משעור הנק' ׳הנרפה •בעהבי)•.; wer diese: Wissenschaft ergründet; heisst• חכם;טומני.־[מוסרי..1! ■או סורי ׳.(!) מפני •שכל חבטתי ובינת לבו.העסק ■בל . ■ימיו שחכמה הזאת בלבד, והמעמיק כשאר!החכמות והם!הנקראים;פילוסופיות אינם משבחזם אם האדם■!המאביד בל •ימיו כלמוד;התמזה הזאת ■בלבד ואע״פ שהיא י חבטה •!גדולה ומוסרת אם לבו»ורעתו של אדם בלפי הבינה אין;נאה להאפיר בל עזיו בלטורה עד שיהיה מניע אל •עמקה «בל יספיק לו ממנה מקצתה פדי שינהיג בה?אש לבו להבין -שאר ׳החכמות שאחריה אם לא יהיה משתמש ,פחכטה •הואת. ומכאן אמרו שלמורה צורך וחובה ׳ללמוד שאר!ההבטות:,ומקצתה מספיק בוה ואם יחיה :אהם •מעמיק כה;אל ישתמש •פה בל ימיו!אבל יחזה;מנהיג!אח לבו!בלמודה אל למוד החכמה שאהייה!. Es! folgt: בדת ר,ת הע.־טו:ד השבי.!והחכמה ד,ואח •יצאה לעולם •על •ידי בצלאל •והחבטה ד,ואת אשר לפניה מחכמי (»») .המנין •,היה מחכים בה •אליאב בן ׳אחיסטך אשר מפטר עליו;הורש וההשב;ויהיה ■פי׳ חושב וחכם כחכמת החשבון ובכל ־מלאכות שהן צריכות ■לחשבון כגון •רוקם ואורג •והלה;מן הענק הזח!בצלאל חכם בכל .החכמות יכתוב •ב-י -ואמלא אותו רוח אלהים •וג׳:ויהיה אלו ארבע p הנמצאות •בעולם בי מדות :טובות אשר מלא הב׳ר, •בצלאל כנגד ארבע יסודות החכמה אשר בעולס ויהיה מדרש הפסוק »הזה ■פך. ואמלא אותו •רוח אלהים!וו חכטח אלהות •ותלמוד (sie) •תירה •שהוא-היסוד הרביעי אשר הוא ממלא האדם וגומר את תטימותיו והרוח -הזה מסדו ■הב״ה מחובר בג׳ •עניניס »טיכס, בחכמה וו הכמת ,המספר ־וחכמה •המספד יהוא הייסירד הדא-שון •המעיין בראש החכטוח [Rand }]'•המוסד ,ורוהלתן שהן מסקנות את•־הלב ומקבילות אותו כלפי בינה. ובתבונה היא הכמת!הצעתיכש <[צ״ל קיצורים] המעיינת בעניני היציהרז ותבנית כל הגכיאים והי^ן »היסוד.•ה-שסי אשר אץ •האדם יכול ■ללומדו ער שיתגבר בחכטר־ז. וקיא אותה תבונה לפי שהיא עודפת ■על החכמה במו שאמך הפסוק■ מי,חכם ויען אלה גבון וירעם!נקרא;החלה הכם 5אח",כ נכון.. ובדעת זו חכמה אנושית אשר היא יסוד זשל־ישי ■כי ■דרך!העולם לקרוא למי ׳שהוא מכוון בכל דבריו וזריו בדרך ארץ ולתת ^209־) חושיה .ועצה •לבני ׳עטו הוא דעתן ובעל דעת. ויהיה שם מלאכה אמור על כל,אומניות אשר בעולבט ונטצג־־ז בצלאל חכם ומבין בכל חכמר־ז שכלייח •ועמ-לגית.. ומציגו יסודי החכמה סחורים בבצלאל חלוף סחרן בפסוק הראשון אישר »פתחנו ■בו •את הספר הזה, כי בבצלאל זכר החכמה האלהית חחלר־! ובפסוק הראשון זכר אותה באחרונה, וזו החליף בא מפגי בצלאל וסדר אותם גג) Wöpcke, Mem. sur la propag. p. 173 , entscheidet sich dafür, dass 1הנד,סדן ״indische״ Wissenschaft bedeute, was Gildemeister dahinstejilt, nicht etwa, fus sichei hält, wie Delitzsch (Litbl. 18M S. 210’,, vgl. meine׳ Bemerkung, das. 1842, $$.183)► Das. talmudische ך־ן * ך ן q scheint W. nicht gekannt zu haben. Sonderbare* Weiset citirt Delitzsch den arabisch schreibenden Saadia fün den Aaisdnifik השעור, ClpDnr seines Uebersetzers.