Hebraeische Bibliographie · 1864-05-01 · No. 39 Mai-Juni · p. [Seite 69]

65 Hippialrik des Jord. Rufus6) als auch Michael Scotus’ Ueberseizung oder Bearbeitung von Averroes’ grossem Commentar über XV Bücher der Thier־r geschickte hebräisch übersetzt7), ohne dass die Namen der hebr. Uebersetzer angegeben sind» — *Eine andre Stelle lautet bei Mnse b. Salölno aus Salerno (zu Moreh II, 26 Ende) [וכוזב הח' ר' יעקב במאמרו הנזכר!הנקרא!] כי המלך פרדריק [פרריק נחן טעם לדבר החכם שלקח שלג במקום ההומר לפי שהשלג היא לבנה וכל מקבל צבע כשהמקבל הוא לבן אז יקבל כל צורה צבע שירצה האדם כ? החמר הראשון היא מקבל כל הצורות על כן דמהו החכם לשלג המכונה כמעשה במעשה?] לבנת הספיר כפי דעת הרב זציק״ל]. Man sieht aus dem Zusammenhang aller drei Stellen, dass Friedrich den Moreh kannte, wahrscheinlich schon um 1232-40, wenn nicht noch früher; hierdurch wird meine Frage (vor. Jg. S. 31) ob er etwa die lateinische Uebersetzung des Moreh veranlasste, zu einer, der Untersuchung würdigen Hypo־- these. Leider existirt der Gomm. des genannten Mose zum III. Theil in keinem mir bekannten Exemplare, wahrscheinlich überhaupt nicht. Interessant ist auch die Berufung auf ein Buch der Inder. Ich finde weder bei Schfeyer zuMorehlll, 46 Ende ($.361) eine Beziehung auf Zarznh, noch bei Munk (fteüexions sur le culteetc. in Cahe^s Bibel T. IV, 1833 (>.71) Etwas vom roihen Löwen, dessen Verbrenner eich verunreinigen, während die Asche Unreine, reinige. Er erwähnt bloss der reinigenden. Excremente der Kuh bei den Indern8). Dass weibliche und wilde Thiere im Allgemeinen nicht geopfert 284, 463 Ä. 41. — Bass Grätz’s Auffassung von Friedrich’s Stellung zu den Juden eine irrige sei bat L. im Centralbl. 1863 S. 700 ausein&üderges&tzt. 6) Wolf, B. H. IV p. 861 (Jüd. Ui. § 1 Anm. 7, § 22 A. 38). Der Anfang in, Cad. Vri 440 lautet: כאשר בין בל בעלי חיים הנבראים המפורסם מהפועל העליון שלכל הדברים הכבשים בבלתי אמצעוח תחת ניהוג המין האנושי לא יהיה שום בעל חיים יותר נככד סן הסום בעבור שבעבירו יבחנו השרים והגחלים והפרשים מן הפחותים סהכז ובעבור שאם לא בעביח לא יוכל להבחן האדון בין בעלי סודו והאחרים ולכן לתועלת האנשים אשר הם נוהגיבם תמיר את הסיסיכם יבלבד מי אשר הם משתוקקים בנפש נכבד נצחון תמידי אל ככור פי־שיו טהסלחםות ערכתי לחבר קצת דברים סענין הסוס כפי סברת וערך שכלי לא אשר אוכל לבאר בדקדוק ר־זרברים כלם אשר הם מיוחדים לסוס או למין שלו אבל סמוך לאמת בסדר ישר כפי אשר נסיתי אני י ורד נוס רו פוס מקלאבריארה הפרש באוריות האדון האימפרטור פידריקו זכרונו לקדשה (!) יותר בשקידה ומרמות כמעט אראה .מכלם משפטים אמחיים ואטנם כאשר פיסני אהובי אחד הנכסף אל זר־ז השתדלתי לכתוב עם וריווח הדברים אשר יכתבו. יש א״כ לאמר תחלה מיצירת הסום. ותולדתו ... מיצירת הסוס אני בכתבי מיצירת הסוס ותולדתו אומר Das Ende bi. 48: .,.שהסוס ראוי ראשונה שיוליויהו הסום להקשות רגלי ר־זסוסים וכן יעשו ר־זרילים קשוח מאד. 7) Jewish Liter ature p. 96. Die HS. Opp. 1641 Qu. enthält, nur X Bücher, Canon. 66 auch XI XV. Ich habe beide mit einer lat, HS. des Scotus verglichen. 8) In Pseudogalen, de incantatione etc. p. 572 liest man: מAaron dicit Stercus Elephantis etc “ (Zur pseudepigr. Litr. S. 82). Allein in der identischen ,,Epistola authoris incerti De incantatione etc.“ in den Opp. Agrippat a Nettersheim p. 744 liest man: nlndi dicunt: Stercus elephantium cum melle, Avicenna dixit: Sterc1j§ phantium cum lacte ete.**